ההדפס האמנותי
מדיום ההדפס מאפשר יצירת מהדורה – מספר עותקים זהים המודפסים מאותו מצע. לטכניקות ההדפס המרכזיות היסטוריה ארוכה, שמקורה במזרח הרחוק. הן שוכללו ופותחו במערב מאז המאה ה-14, ובמאה הקודמת נוספו אליהן טכניקות חדשות, המשלבות צילום ומדיה ממוחשבת ודיגיטלית. הבחירה ליצור בטכניקות ההדפס השונות, בוודאי במאה האחרונה, אינה נובעת, על פי רוב, מיכולת השעתוק של המדיום, אלא משום התכונות הייחודיות שמעניקה כל אחת מהן ליצירה האמנותית.
קיימות שלוש שיטות מסורתיות עיקריות ליצירת הדפסים: הדפס שקע, שבו ההדפס נוצר מן החלקים המשוקעים במצע כלשהו, ונכללות בו טכניקות התחריט למיניהן; הדפס שטח, שבו ההדפס נוצר מפני השטח של המצע, והטכניקות העיקריות בו הן הדפס האבן (ליתוגרפיה), המונוטייפ והדפס הרשת; הדפס בלט, שבו ההדפס נוצר מחלקים בולטים בלוח המצע, ונכללות בו טכניקות חיתוך העץ, פיתוח העץ וחיתוך הלינול.
ההדפס נוצר על ידי האמן, ולעיתים קרובות בשיתוף פעולה עם דפס-אומן. כל הדפס הוא הדפס מקורי, המקבל את אישור האמן ואת חתימתו, על פי רוב לצד מספר ההדפס בתוך המהדורה, אם המהדורה מוגבלת, או בלוויית ציון אחר, כגון: B.A.T. (מצרפתית Bon a Tirer – מתאים להדפסה) – סימון ההדפס הראשון המאושר על ידי האמן, ועל פיו מודפסת המהדורה כולה; .A.P (Artist's Proof) – אבחנת האמן, הדפסים ראשונים המאושרים על ידי האמן (לחילופין מסומן כ-E.A., Epreuve d'artiste); P.P.(Printer's Proof) – הדפס במהדורה, הניתן לדפס-אומן; H.C. (מצרפתית, Hors d'Commerces) – הדפס שאינו מיועד למסחר. לעתים נשמרים הדפסים ממצבי הביניים הקודמים למצב הסופי הרצוי, והאמן מציין זאת כ"מצב I" (1st st), "מצב II" (2nd st) וכן הלאה.
תחריט (הדפס שקע)
שם כולל לטכניקות הדפס המבוססות על יצירת תלמים שקועים בלוח מצע, על פי רוב לוח מתכת (נחושת, ברזל, פליז או אבץ). הרישום מתבצע על גבי לוחות מתכת באמצעות חריטה ישירה או צריבה בחומצה. בטכניקות אלה מורחים צבע על פני כל הלוח כך שהוא מוחדר לתלמים. לאחר מכן מנקים את פני הלוח. בהדפסה משתמשים בנייר לח, עבה וגמיש, הנלחץ אל חריצים המלאים בצבע שבלוח באמצעות מכבש. הנייר סופח אליו את הצבע ואת הדימוי. בכל הדפס נוסף יש לחזור על התהליך באופן זהה ככל האפשר.
תחריט יבש
טכניקה שבה נעשית חריטה ישירה על גבי לוח נחושת או אבץ באמצעות חרט פלדה או יהלום, ללא שימוש בחומצה. החריטה פוצעת את לוח המתכת, והשבב, המתקבל משני הצדדים, תופס את צבע הדפוס ומעניק אופי קטיפתי עדין לקווים. טכניקה זו דורשת מיומנות רבה, והקווים המתקבלים הם מגוונים ועדינים מאוד.
מזוטינטה
טכניקת תחריט יבש המאפשרת יצירת הדרגתיות טונלית וקטיפתית בתהליך עבודה מן הכהה לבהיר. האמן חורץ את פני הלוח באופן אחיד ועדין באמצעות "נענוע" מכשיר מיוחד בעל מסרק שיניים הקרוי (באנגלית) "רוקר". באמצעות מכשיר אחר, "ברנישר", הוא משייף את החריצים באופן הדרגתי במקומות שאותם הוא מבקש להבהיר, בעוד שאר פני הלוח נותרים כהים.
תצריב
טכניקת תחריט, שבה הדימוי נעשה על גבי לוח מתכת מצופה באספלט או בשעווה (חומר העמיד בפני חומצה). על גבי שכבת הציפוי רושמים באמצעות חרט, החודר מבעד לשכבה וחושף את המתכת. בגמר הרישום מניחים את הלוח באמבט חומצה. החומצה צורבת רק את הקווים שנחשפו על ידי החרט. צריבה במשכי זמן שונים מאפשרת גיוון באופיו של הקו. לאחר מכן מנגבים את פני הלוח ומחדירים צבע לתלמים הצרובים. הלוח ועליו הנייר הלח מועברים במכבש.
אקווטינטה
טכניקת תצריב ליצירת שטחים בכהויות שונות על לוח מתכת. באמצעות קופסה מיוחדת או שקית בד מפזרים על הלוח אבקת שרף עצים ומחממים אותו כך שאבקת השרף נמסה ונדבקת אליו. בשלב הבא מניחים את הלוח באמבט חומצה, הצורבת מסביב לכל גרגר אבקה. הצריבה מתבצעת, בדרך כלל, בשלבים. הגוונים השונים נוצרים כתוצאה מעומקי הצריבה השונים: הבהירים הם תוצאה של צריבה עמוקה פחות, והכהים – של צריבה עמוקה יותר. במשך הצריבה מכסים באספלט את השטחים על גבי הלוח שרוצים להשאיר בהירים, ומתקדמים בצריבה מן הבהיר לכהה.
אקווטינטת סוכר
טכניקת תצריב המאפשרת קבלת אפקט של משיחות מכחול. מציירים על לוח חשוף באמצעות מכחול טבול בתמיסה המורכבת ממים, מסוכר וממעט דיו שחורה. מייבשים את הלוח, מורחים עליו אספלט מדולל וממתינים שיתייבש. טובלים את הלוח במים חמים. אלה ממיסים את הסוכר וחושפים את הלוח באותם מקומות שבהם נמשחה תערובת הסוכר. מפזרים אבקת שרף של אקווטינטה על גבי הלוח ומשרים אותו בחומצה, הצורבת את המקומות החשופים מאספלט, כלומר את המקומות שצוירו בתערובת הסוכר.
פיתוח נחושת
טכניקה דומה לפיתוח העץ, ובה נעשה שימוש באותן מפסלות, אלא שכאן זהו הדפס שקע. התלם הנוצר רגיש יותר מבטכניקות תחריט אחרות ואינו אחיד לכל אורכו. מורחים את הצבע, החודר אל התלמים, לאחר מכאן מנקים את פני הלוח ומדפיסים כמו בתצריב.
שעווה רכה
טכניקת תצריב, שבה מכסים את הלוח בשעווה שאינה מתקשה (בתוספת וזלין או גריז(. האמן אינו רושם במישרין על הלוח, אלא על גבי נייר (נייר שרטוט דק, נייר משי או נייר בעל מרקם עדין(. הוא מניח את הנייר על הלוח ורושם עליו בעיפרון או בגיר. כתוצאה מלחץ העיפרון או הגיר נדבקת השעווה לנייר במקומות שבהם נרשם הקו. כשמסירים את הנייר מן הלוח, נחשף הלוח באותם המקומות. לחיצה חזקה או חלשה יוצרת קווים כהים או בהירים לאחר הצריבה. הקווים המתקבלים בטכניקה זו נושאים אופי רך, דומה לקו של עיפרון. שעווה רכה משמשת גם ליצירת מרקמים שונים ומגוונים לאחר צריבת הלוח באמצעות לחיצת חומרים שונים על השעווה.
חומצה חיה
טכניקת תצריב הקרויה גם "צריבה חופשית". האמן מצייר בחופשיות על לוח מתכת מכוסה באקוונטינטה באמצעות מכחול טבול בחומצה חזקה הצורבת את הלוח. לאחר מכן מורחים צבע, מנקים את פני הלוח, מניחים עליו נייר ומעבירים במכבש.
תצריב צילומי
טכניקת תצריב שבה מועבר דימוי צילומי ללוח מתכת באמצעות אמולסיה רגישה לאור. לאחר העברת הדימוי ללוח צורבים את הלוח, כמו בתצריב רגיל, וניתן להמשיך לעבוד עליו במגוון טכניקות התחריט האחרות.
שין קולה
טכניקה המאפשרת ריבוד או שילוב עדין של ניירות דקים. היא משמשת בעיקר בתחריט ליצירת כתמי צבע או רקעים צבעוניים. נייר ההדפס הלח והנייר הצבעוני הדקיק מונחים על גבי לוח המתכת ומועברים במכבש. עם כל הדפסה יש לחזור על הפעולה מחדש ובמדויק.
תלחיץ
טכניקת תחריט ללא שימוש בחומצה שבה יוצר האמן אפקט של בליטות באמצעות שימוש באלמנטים תלת-ממדיים. אלה מונחים על לוח התחריט, ועליהם מונח הנייר הלח. המכלול מועבר במכבש התחריט ויוצר תלחיץ על גבי הנייר.
חיתוך עץ
טכניקת הדפס בֶּלֶט. בשלב הראשון הדימוי נרשם על גבי לוחות עץ. האמן חותך בלוח את החלקים הלא מצוירים בעזרת מפסלות כך שהחלקים שנותרו במישור פני הלוח הם הדימוי. לצורך ההדפסה מגלגלים צבע על פני הלוח בעזרת גליל. פני הלוח המוגבהים מתכסים בצבע, בעוד הקטעים החתוכים נשארים נקיים. בשלב ההדפסה, מניחים נייר על פני הלוח ולוחצים אותו במכבש.
פיתוח עץ
טכניקת הדפס בלט. בשונה מחיתוך עץ משתמשים כאן בפרוסות של גזע עץ קשה במיוחד, ולכן כלי העבודה שונים (מפסלות עדינות מיוחדות), וכתוצאה מכך גם אופי הקו המתקבל שונה. לצורך ההדפסה מגלגלים צבע על פני הלוח בעזרת גליל כך שרק פני הלוח המוגבהים מתכסים בצבע, בעוד שהקטעים החתוכים נשארים נקיים. בשלב ההדפסה מניחים נייר על פני הלוח ולוחצים אותו במכבש.
ההדפס האמנותי
מדיום ההדפס מאפשר יצירת מהדורה – מספר עותקים זהים המודפסים מאותו מצע. לטכניקות ההדפס המרכזיות היסטוריה ארוכה, שמקורה במזרח הרחוק. הן שוכללו ופותחו במערב מאז המאה ה-14, ובמאה הקודמת נוספו אליהן טכניקות חדשות, המשלבות צילום ומדיה ממוחשבת ודיגיטלית. הבחירה ליצור בטכניקות ההדפס השונות, בוודאי במאה האחרונה, אינה נובעת, על פי רוב, מיכולת השעתוק של המדיום, אלא משום התכונות הייחודיות שמעניקה כל אחת מהן ליצירה האמנותית.
קיימות שלוש שיטות מסורתיות עיקריות ליצירת הדפסים: הדפס שקע, שבו ההדפס נוצר מן החלקים המשוקעים במצע כלשהו, ונכללות בו טכניקות התחריט למיניהן; הדפס שטח, שבו ההדפס נוצר מפני השטח של המצע, והטכניקות העיקריות בו הן הדפס האבן (ליתוגרפיה), המונוטייפ והדפס הרשת; הדפס בלט, שבו ההדפס נוצר מחלקים בולטים בלוח המצע, ונכללות בו טכניקות חיתוך העץ, פיתוח העץ וחיתוך הלינול.
ההדפס נוצר על ידי האמן, ולעיתים קרובות בשיתוף פעולה עם דפס-אומן. כל הדפס הוא הדפס מקורי, המקבל את אישור האמן ואת חתימתו, על פי רוב לצד מספר ההדפס בתוך המהדורה, אם המהדורה מוגבלת, או בלוויית ציון אחר, כגון: B.A.T. (מצרפתית Bon a Tirer – מתאים להדפסה) – סימון ההדפס הראשון המאושר על ידי האמן, ועל פיו מודפסת המהדורה כולה; .A.P (Artist's Proof) – אבחנת האמן, הדפסים ראשונים המאושרים על ידי האמן (לחילופין מסומן כ-E.A., Epreuve d'artiste); P.P.(Printer's Proof) – הדפס במהדורה, הניתן לדפס-אומן; H.C. (מצרפתית, Hors d'Commerces) – הדפס שאינו מיועד למסחר. לעתים נשמרים הדפסים ממצבי הביניים הקודמים למצב הסופי הרצוי, והאמן מציין זאת כ"מצב I" (1st st), "מצב II" (2nd st) וכן הלאה.
תחריט (הדפס שקע)
שם כולל לטכניקות הדפס המבוססות על יצירת תלמים שקועים בלוח מצע, על פי רוב לוח מתכת (נחושת, ברזל, פליז או אבץ). הרישום מתבצע על גבי לוחות מתכת באמצעות חריטה ישירה או צריבה בחומצה. בטכניקות אלה מורחים צבע על פני כל הלוח כך שהוא מוחדר לתלמים. לאחר מכן מנקים את פני הלוח. בהדפסה משתמשים בנייר לח, עבה וגמיש, הנלחץ אל חריצים המלאים בצבע שבלוח באמצעות מכבש. הנייר סופח אליו את הצבע ואת הדימוי. בכל הדפס נוסף יש לחזור על התהליך באופן זהה ככל האפשר.
תחריט יבש
טכניקה שבה נעשית חריטה ישירה על גבי לוח נחושת או אבץ באמצעות חרט פלדה או יהלום, ללא שימוש בחומצה. החריטה פוצעת את לוח המתכת, והשבב, המתקבל משני הצדדים, תופס את צבע הדפוס ומעניק אופי קטיפתי עדין לקווים. טכניקה זו דורשת מיומנות רבה, והקווים המתקבלים הם מגוונים ועדינים מאוד.
מזוטינטה
טכניקת תחריט יבש המאפשרת יצירת הדרגתיות טונלית וקטיפתית בתהליך עבודה מן הכהה לבהיר. האמן חורץ את פני הלוח באופן אחיד ועדין באמצעות "נענוע" מכשיר מיוחד בעל מסרק שיניים הקרוי (באנגלית) "רוקר". באמצעות מכשיר אחר, "ברנישר", הוא משייף את החריצים באופן הדרגתי במקומות שאותם הוא מבקש להבהיר, בעוד שאר פני הלוח נותרים כהים.
תצריב
טכניקת תחריט, שבה הדימוי נעשה על גבי לוח מתכת מצופה באספלט או בשעווה (חומר העמיד בפני חומצה). על גבי שכבת הציפוי רושמים באמצעות חרט, החודר מבעד לשכבה וחושף את המתכת. בגמר הרישום מניחים את הלוח באמבט חומצה. החומצה צורבת רק את הקווים שנחשפו על ידי החרט. צריבה במשכי זמן שונים מאפשרת גיוון באופיו של הקו. לאחר מכן מנגבים את פני הלוח ומחדירים צבע לתלמים הצרובים. הלוח ועליו הנייר הלח מועברים במכבש.
אקווטינטה
טכניקת תצריב ליצירת שטחים בכהויות שונות על לוח מתכת. באמצעות קופסה מיוחדת או שקית בד מפזרים על הלוח אבקת שרף עצים ומחממים אותו כך שאבקת השרף נמסה ונדבקת אליו. בשלב הבא מניחים את הלוח באמבט חומצה, הצורבת מסביב לכל גרגר אבקה. הצריבה מתבצעת, בדרך כלל, בשלבים. הגוונים השונים נוצרים כתוצאה מעומקי הצריבה השונים: הבהירים הם תוצאה של צריבה עמוקה פחות, והכהים – של צריבה עמוקה יותר. במשך הצריבה מכסים באספלט את השטחים על גבי הלוח שרוצים להשאיר בהירים, ומתקדמים בצריבה מן הבהיר לכהה.
אקווטינטת סוכר
טכניקת תצריב המאפשרת קבלת אפקט של משיחות מכחול. מציירים על לוח חשוף באמצעות מכחול טבול בתמיסה המורכבת ממים, מסוכר וממעט דיו שחורה. מייבשים את הלוח, מורחים עליו אספלט מדולל וממתינים שיתייבש. טובלים את הלוח במים חמים. אלה ממיסים את הסוכר וחושפים את הלוח באותם מקומות שבהם נמשחה תערובת הסוכר. מפזרים אבקת שרף של אקווטינטה על גבי הלוח ומשרים אותו בחומצה, הצורבת את המקומות החשופים מאספלט, כלומר את המקומות שצוירו בתערובת הסוכר.
פיתוח נחושת
טכניקה דומה לפיתוח העץ, ובה נעשה שימוש באותן מפסלות, אלא שכאן זהו הדפס שקע. התלם הנוצר רגיש יותר מבטכניקות תחריט אחרות ואינו אחיד לכל אורכו. מורחים את הצבע, החודר אל התלמים, לאחר מכאן מנקים את פני הלוח ומדפיסים כמו בתצריב.
שעווה רכה
טכניקת תצריב, שבה מכסים את הלוח בשעווה שאינה מתקשה (בתוספת וזלין או גריז(. האמן אינו רושם במישרין על הלוח, אלא על גבי נייר (נייר שרטוט דק, נייר משי או נייר בעל מרקם עדין(. הוא מניח את הנייר על הלוח ורושם עליו בעיפרון או בגיר. כתוצאה מלחץ העיפרון או הגיר נדבקת השעווה לנייר במקומות שבהם נרשם הקו. כשמסירים את הנייר מן הלוח, נחשף הלוח באותם המקומות. לחיצה חזקה או חלשה יוצרת קווים כהים או בהירים לאחר הצריבה. הקווים המתקבלים בטכניקה זו נושאים אופי רך, דומה לקו של עיפרון. שעווה רכה משמשת גם ליצירת מרקמים שונים ומגוונים לאחר צריבת הלוח באמצעות לחיצת חומרים שונים על השעווה.
חומצה חיה
טכניקת תצריב הקרויה גם "צריבה חופשית". האמן מצייר בחופשיות על לוח מתכת מכוסה באקוונטינטה באמצעות מכחול טבול בחומצה חזקה הצורבת את הלוח. לאחר מכן מורחים צבע, מנקים את פני הלוח, מניחים עליו נייר ומעבירים במכבש.
תצריב צילומי
טכניקת תצריב שבה מועבר דימוי צילומי ללוח מתכת באמצעות אמולסיה רגישה לאור. לאחר העברת הדימוי ללוח צורבים את הלוח, כמו בתצריב רגיל, וניתן להמשיך לעבוד עליו במגוון טכניקות התחריט האחרות.
שין קולה
טכניקה המאפשרת ריבוד או שילוב עדין של ניירות דקים. היא משמשת בעיקר בתחריט ליצירת כתמי צבע או רקעים צבעוניים. נייר ההדפס הלח והנייר הצבעוני הדקיק מונחים על גבי לוח המתכת ומועברים במכבש. עם כל הדפסה יש לחזור על הפעולה מחדש ובמדויק.
תלחיץ
טכניקת תחריט ללא שימוש בחומצה שבה יוצר האמן אפקט של בליטות באמצעות שימוש באלמנטים תלת-ממדיים. אלה מונחים על לוח התחריט, ועליהם מונח הנייר הלח. המכלול מועבר במכבש התחריט ויוצר תלחיץ על גבי הנייר.
חיתוך עץ
טכניקת הדפס בֶּלֶט. בשלב הראשון הדימוי נרשם על גבי לוחות עץ. האמן חותך בלוח את החלקים הלא מצוירים בעזרת מפסלות כך שהחלקים שנותרו במישור פני הלוח הם הדימוי. לצורך ההדפסה מגלגלים צבע על פני הלוח בעזרת גליל. פני הלוח המוגבהים מתכסים בצבע, בעוד הקטעים החתוכים נשארים נקיים. בשלב ההדפסה, מניחים נייר על פני הלוח ולוחצים אותו במכבש.
פיתוח עץ
טכניקת הדפס בלט. בשונה מחיתוך עץ משתמשים כאן בפרוסות של גזע עץ קשה במיוחד, ולכן כלי העבודה שונים (מפסלות עדינות מיוחדות), וכתוצאה מכך גם אופי הקו המתקבל שונה. לצורך ההדפסה מגלגלים צבע על פני הלוח בעזרת גליל כך שרק פני הלוח המוגבהים מתכסים בצבע, בעוד שהקטעים החתוכים נשארים נקיים. בשלב ההדפסה מניחים נייר על פני הלוח ולוחצים אותו במכבש.
חיתוך לינול (חיתוך לינוליאום)
טכניקת בלט שבה מצע לינוליאום מחליף את מצע העץ. הלינוליאום הוא רך וקל יותר לחיתוך בהשוואה לעץ. לאחר החיתוך והוצאת החלקים הבלתי רצויים מן המצע מגלגלים על פניו צבע באמצעות גליל, כך שרק פני הלוח המוגבהים מתכסים בצבע, בעוד שהקטעים החתוכים נשארים נקיים. בשלב ההדפסה, מניחים נייר על פני הלוח ולוחצים אותו במכבש.
הדפס אבן
טכניקת הדפס שטח המבוססת על דחייה בין שמן למים. האמן מצייר בגירים שומניים או בטוש (צבע נוזלי שומני( על גבי אבן גיר מלוטשת. כשהדימוי מגיע למצבו הסופי, מעבירים על פני האבן תמיסה המקבעת אותו באבן. לאחר מכן מרטיבים את פני הלוח, והמים נספגים רק באזורים הלא שומניים, כלומר הלא מצוירים. מגלגלים על פני הלוח את צבע ההדפסה השומני, הנצמד לאזורים המצוירים ולא לאזורים הספוגים במים. מניחים נייר לח על פני האבן ומעבירים במכבש.
הדפס רשת (הדפס משי)
הדפס הרשת פועל על פי עיקרון השבלונה ועל הפרדת הדימוי לצבעים ולגוונים באמצעות רשת צפופה מפוליאסטר או מניילון, המתוחה על גבי מסגרת. ניתן להדפיס דימוי על כל משטח שטוח, כגון נייר או בד. בעזרת מגזרות נייר, שעווה, דבק או אמולסיה צילומית אוטמים על גבי הרשת את אותם אזורים בהדפס שיישארו ללא צבע. כך הופכת הרשת לשבלונה מודולרית שאפשר לשנות ולאטום מחדש בהתאם לצבע שרוצים להדפיס. העברת הצבע דרך הרשת אל ההדפס הנמצא מתחתיה, נעשית על ידי משיחתו של הצבע על גבי הרשת באמצעות מגב. הצבע חודר דרך הרשת אל ההדפס, תוך כדי המשיחה, במקומות שבהם הרשת אינה אטומה. הדימוי הסופי יכול להיווצר מרשת אחת או ממספר רב של רשתות.
מונוטייפ
הדפס יחידאי, הנוצר באמצעות הנחת צבע על לוח קשיח ובלתי סופג כדוגמת מתכת, זכוכית או פרספקס. מניחים נייר לח על פני הלוח ומעבירים במכבש או לוחצים באופן ידני.
תכפילים (Multiples)
עבודות תלת-ממדיות, על פי רוב קטנות, הנוצרות במהדורות גדולות (תרגום המושג באדיבות גדעון עפרת).
אירנה גורדון, "טכניקות ההדפס", 100 שנות אמנות הדפס בישראל (ירושלים: סדנת ההדפס ירושלים, 2015), 403-400.