סדנת ההדפס ירושלים מציגה תערוכה של סדרות הדפסים שיצרו אמנים מתחומי אמנות שונים, כגון ציור, איור, רישום, מיצב ופיסול, במהלך שלוש השנים האחרונות בסדנה. מגוון הנושאים העולים מהסדרות נעים בתווך שבין הפיגורטיבי למופשט: מהדיוקן, על היבטיו השונים, טבע דומם ונופים מקומיים ועד למופשט האקספרסיבי.

ההדפסים בתערוכה מסודרים בחללי הסדנה על פי האמנים שיצרו אותם. תלייה זו מדגישה את טבעה של הטכניקה המאפשרת לאמנים – ואף יותר מכך, גורמת להם – לייצר סדרה המורכבת מהדפסים בודדים, כשכל אחד מהם עצמאי ויחד עם זאת תולדת ההדפס שקדם לו. מכאן, ניתן להתייחס לסך ההדפסים בסדרה כאל עבודה מוגמרת, החושפת בה בעת את תהליך העבודה ואת תוצריה.

עבודתה של אנדי ארנוביץ, “חומצה!”, קוראת תיגר על תופעת השימוש בכוח בכלל ובחומצה בפרט. ארנוביץ יצרה בתצריב שמונה דיוקנאות, מעין אב-טיפוס לתרבויות שבהן רווחת פגיעה פיזית באמצעות חומצה, ולאחר מכן צרבה כל דיוקן בחומצה, כמחקה את הפעולה האלימה של שפיכת החומצה על פני הנפגע או הנפגעת. הסדרה “ F.F.F. Fight. Flight. Freeze .” של רותי הלביץ כהן מתייחסת אל מכלול ההדפסים כביטוי לתהליך עבודה טיפולי. שלושת ה- F הם שלוש תגובות לטראומה, אותן היא בוחנת באמצעות המתח שבין טרנספורמציה לקיפאון. מחד גיסא – הדמות החוזרת בהדפסים השונים לובשת ופושטת צורה: הליצנית הופכת לקוסמת, זו הופכת למכשפה וכן הלאה, ומאידך גיסא – הכתמים שיצרה באקווטינטת סוכר ובחומצה חיה נותרים בקיפאונם לעד. ההדפסים השונים נדמים כמרחפים על גבי קירות הגלריה, משמרים את המתח בין תנועה לקפיאה.

הסדרה “תסמינים” של לארי אברמסון נוצרה בזיקה לסדרת ציורי שמן בשם זהה, שהוצגה בשנת 2013 בגלריה גורדון. ההדפסים כתסמיני מחלה המדווחים על ידי האמן (הסובייקט), מוצגים בפני הצופה ונתונים לאבחונו: שכבה אחר שכבה, שבלונה ועוד שבלונה, כמרכיבי התסמינים, הממצאים. אלכס קרמר בסדרת הדפסי הרשת “עונת מעבר” בחר לעסוק בסביבתו המידית. ההדפסים, כפרגמנטים המאפשרים הצצה לשגרת חייו, לקוחים מתמונות הזיכרון ומספר הסקיצות שלו. הדפסי הרשת שואבים מסגנונו הציורי ומניסיונו הקודם בטכניקת חיתוך העץ.

הסדרה הנוכחית של עופר ללוש ממשיכה את עיסוקו בדיוקנו האישי ובדימוי הדקל. בסדרה זו בחר ללוש בטכניקה ייחודית והעדיף לחרוט את הדימויים על מצע קרטון. המרקם המיוחד של הקרטון משועתק גם הוא בפעולת הדפוס ומתווסף לחריטותיו הדינמיות של האמן. הסדרה “קו ונקודה” של גרי שטרן היא למעשה המשך לסדרת ציורים גדולה שהחל במהלך שהותו בבייגין, סין, בשנת 2014 . בסדרה האקספרסיבית-אבסטרקטית שנוצרה בטכניקת התצריב, אקווטינטת הסוכר והחומצה החיה, בוחן שטרן את מערכת היחסים והתנועה בין אור וחושך, באמצעות צמצומו של הריק, הנייר הלבן. הסדרה “תחתית” של אביטל כנעני שואבת מפרויקט משותף לה ולרקדנית המשלב מחול ופיסול בשם “ציפור שיט”. הסירה החלולה ששימשה את הרקדנית חוזרת בסדרת ההדפסים, וזו עוסקת בתחתית, בקרקעית, במצולות הים. העצמים במים ספק צפים ספק שוקעים, מאזכרים צמחייה, שוניות ועוד.

ליליאן קלאפיש חוזרת לעסוק בתפנימים. בקו קליל היא רושמת בחומר את סביבת עבודתה ופרטים ממנה. בסדרת התצריבים “מחשבות על בית, כורסה ומסע” איירה מיכל בוננו מושגים אסוציאטיביים הקשורים מבחינתה למושג הבית – גינה, ספר, כורסה, איש, אישה, זוג, מסע, קפקא, שוטטות. היא מפתחת אותם ומטביעה את תוצריה בלוח.