בחדר הדפס-האבן של הסדנה מוצגות עבודות ותהליכי עבודה המתמקדים בהיבטים תלת-ממדים בהדפס, תוך שימוש בטכניקות כגון תלחיץ, פלטות חתוכות ועוד. בתערוכה יוצגו עבודות ותהליכי עבודה מארכיון הסדנה.

החל משנות ה-70 של המאה ה-20, החלו אמנים ישראלים לבדוק את תנאי העשייה האמנותיים שלהם ואת גבולות המדיה האמנותית. בכך הם הושפעו מיצירות אמנות מנימליסטיות אמריקאיות בעיקר, שהצביעו על שולי העבודה ועל האופן שבו היא מתקיימת בחלל. השפעה זו ניכרת גם בתחום ההדפס.

הטכניקה העיקרית בה נעשה שימוש היא טכניקת התלחיץ. בטכניקה זו משמשים אלמנטים תלת ממדים כמשטח אליו לוחצים נייר רטוב במכבש לשם יצירת אפקט של תבליט נמוך. בין האמנים הישראלים שהרבו לעשות שימוש בטכניקה זו ביצירתם בולט יגאל תומרקין שניצל את פלטות המתכת המשמשות כגלופה באופן "פיסול", ויצר בהן תלת ממד על ידי חיתוך, כיפוף או הנחת פלטות זו מעל זו, באופן שיצר אפקט תלת ממדי בנייר. לעומתו, אמנית הנייר ג'וייס שמידט הפכה את הנייר עצמו למושא יצירתה, על ידי תלחיץ של חומרים שונים אל נייר עשוי ביד. תלת-ממד מסוג אחר מופיע ביצירותיהם של אריה ארגוב חנא פרח – כפר בירעים ושל הילה בן ארי. זהו תלחיץ המשמש חלק מהותי בקומפוזיציה של היצירה.