אנה טיכו (1980-1894) נולדה בברנו, מורביה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. ב-1908 השתקעה עם משפחתה בווינה, שם למדה אמנות במשך ארבע שנים, בבית הספר של ארנסט נובק. היא הגיעה לארץ וב-1912 והשתקעה בירושלים ב-1919. בשנות ה-30 של המאה ה-20 למדה תחריט אצל הרמן שטרוק בחיפה וחלק גדול של תחריטיה הראשונים נוצר אצלו בסטודיו. בשנות ה-60 יצרה הדפסי אבן, אצל דוד בן-שאול ובהזמנתו של המוציא לאור משה שפיצר. ארבעה מהדפסי האבן הללו מוצגים בתערוכה. טיכו עבדה בסדנת ההדפס בשנות ה-70, מיד לאחר הקמתה, כשלצידה, כדפס-אומן, סידון רוטנברג. חלק מהתצריבים שהדפיסה היו מלוחות מוקדמים יותר אותם הביאה ועליהם המשיכה לעבוד. אלה מאופיינים בקו עדין ומורכב יותר, בסגנון אופייני לרישומים שלה; קבוצה אחרת של תצריבים היא אלה שהכינה בסדנה ומאופיינים בקווים ספונטניים ומהירים יותר, וחלקם בצבע.

טיכו, אשר הייתה למעין אסכולת יחיד בציור הישראלי, התמקדה ביצירתה ברישום שחור-לבן, בעיקר של נופי הרי יהודה וירושלים, תוך הדגשת היסודות הדרמטיים ושימוש במקצבים אקספרסיביים עד כדי הפשטה. תצריביה המוצגים בתערוכה בסדנה מבליטים את הנאמנות שלה לקו ולאפשרויות הבלתי נדלות שלו, שכן טכניקות התצריב מאפשרות העמקה של נוכחותו הפיסית והרגשית של הקו. בתצריבים המוקדמים שנוצרו על לוחות קטנים במיוחד, הצריבות עדינות ומדויקות, אך גם מנוכרות באופן רוחני כמעט. הן מדגישות את דקויות מקצבי הקו המרכיבים את פרטי הנוף שבאופן פרדוכסלי נדמה אינסופי, נמשך למרחקים אין קץ מבעד לחלון לוח ההדפס, למרות שהאופק קרוב והקומפוזיציה אנכית. התצריבים המאוחרים חופשיים יותר וכמו יוצאים מן הכלל אל הפרט, בניגוד למוקדמים. כאן, הטופוגרפיה מתרחקת מהיבטיה הריאליסטיים והופכת למושגית, והדימוי נראה כנתון בהתהוות.

התערוכה בסדנה מתקיימת במקביל לתערוכה מקיפה של עבודותיה של אנה טיכו המוצגת בבית טיכו תחת הכותרת: "נוף חייה: יצירתה של אנה טיכו" (אוצרת: תמנע זליגמן)