לסיור וירטואלי בתערוכה ובסדנה

עשר אמניות שלאורך הזמן יצרו בסדנה מציגות בתערוכה עבודות במגוון טכניקות ההדפס. העבודות עוסקות בפואטיקה של דימויי האישה וגופה מנקודת מבט נשית, ובוחנות כיצד אלה מתגלגלים ומשנים את צורתם והווייתם בגבולות הנזילים שבין החוץ לפנים, ביחסים שבין אינטימיות לחשיפה ובמתח שבין החומר לרוח. דמות האישה בתערוכה מהדהדת את מופעיה השונים בתרבות והאמנות המערבית – אם, מדונה, קדושה, אידאל היופי, סמל פריון ולידה, פאם פטאל. במקביל, היא מופיעה כפורעת חוק, כילדה קטנה, כחיה, כליצנית, כלוליינית, כישות מסתורית שאוחזת בתוכה תשוקות, רצונות וכוחות מנוגדים. היצירות מלהטטות עם הדימויים ופורמות אותם פעם אחר פעם בתנועתיות ובטרנספורמציות תמידיות, המנוגדות למבט פרשני אחד מקבע.

חלק מהעבודות המוצגות נוצרו בפרויקט "קליפות אדומות", שנעשה בסדנה ביוזמת האמנית והאוצרת נעמי טנהאוזר בשנים 2011-2010. במסגרת הפרויקט הזמינה הסדנה שבע אמניות (ביניהן טנהאוזר עצמה) העוסקות בגוף האישה כאתר קונפליקטואלי המפגיש את המבט החיצוני המושפע מהבניות תרבויות של יופי עם המבט הפנימי של חוויית הגוף הנשית האינטימית. כפי שכתבה טנהאוזר בקטלוג הנלווה: "נשים רבות מדווחות על כך שהחוויה של חיים בתוך גוף נשי מלווה במעין דחייה או קושי בלתי מוסבר בכל הנוגע לגוף, קושי שהוא מהותי לחוויה הנשית. כל ניסיון לבוא במגע עם החלקים הפנימיים יותר של גוף האישה או עם החלקים העמוקים יותר של אישיותה נחווה על ידי אותן נשים כשיבוש, כחבלה, כהתרסה, ואילו החלקים הפחות הרמטיים של גופה נחווים כ'בזויים'. […] דרך המדיום האמנותי [האמניות] בוחנות תפיסות עולם ודגמים התנהגותיים הנטועים עמוק גם בתוך שפת האמנות עצמה, ולפיכך הן מזהות בתוכה את האופציה לשינוי תפיסות אלו". (1)

היצירות בתערוכה קוראות תיגר על מאפיינים מקובלים של מגדר, מיניות וכוחניות באמצעות אסטרטגיות מגוונות, חלקן סוריאליסטיות, חלקן קרנבלסקיות וחלקן כמו-ריאליסטיות, כאשר מן התהומות צפות ועולות חוויות טראומטיות של אימה וכאב.

(1) נעמי טנהאוזר, קליפות אדומות (קטלוג), 2011, ירושלים: סדנת ההדפס ירושלים, עמ' 5