תל ג'מה: סיפור שתחילתו במלחמה

הסיפור ביצירתו של דב הלר הוא נשמת אפם של החיים, של האפשרות להבנה, לאמפתיה ולמחאה – הוא נשמת אפה של מחשבתו האסתטית.
הלר מתחיל מאפוס פרטי, שהוא שילוב של נקודת מוצא ריאליסטית ומיתולוגיה אישית, ומגיע לקומפוזיציות שהן מטפוריות ופואטיות, מעבר לזמן ולמקום.
סדרת התצריבים "תל ג'מה" נולדה בעקבות סיפורן של שתי נשים פלסטינות – מג'דה אבו חג'אג' ואמה, ריה סלמה חג'אג' שנהרגו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ב-2009.
באמצעות דמויותיהן מתעמת הלר עם טראומת המלחמה משני צדי המתרס ומבקש לזקק אותה לטרגדיה של היחיד. ההכרה שלשד חיינו הוא פוליטי מצטלבת באמנותו של הלר עם הקשר ההדדי הבל-יינתק בין האדם לנוף. לצד הכרה זו הלר מתמודד בגלוי עם הביוגרפיה האישית שלו. "חזרתי לדבר האמיתי", הוא אומר, "לאמת העמוקה ביותר – לסיפור שלי ושל המשפחה שלי, להורים שלי ולעולם שלהם, לתקוות ולחלומות שלהם. לא זנחתי את שאר הנושאים, שאף פעם אינם נותנים לי מנוח, אך עכשיו, בניגוד לעבר, אני מרגיש חייב לשלב בין הדברים הנקראים פוליטיים לדברים האישיים מאד". "תל ג'מה" היא סיפור אינטימי על משפחה, על חלומותיהן של אם ובתה, על היחסים ביניהן ועל מותן במלחמה. את הסיפור הזה מאמץ הלר כשלו. פניהן ושמותיהן הצפים ועולים בעבודות אלה ליד אלה, אלה מול אלה יוצרים אודיסיאה מקומית של אנשים הנעים על אותה פיסת אדמה, סביב אותם מקורות מים, אותם הפרדסים, אותו הנוף, ובכל זאת אינם מכירים זה את זה. הלר מתעקש כל העת על יצירת אמנות שמחויבת לחיים ומעורבת בהם. "תל ג'מה" היא נקודת ההתחלה של התערוכה, הכוללת, לצד ההדפסים, ספר-אמן, ציורים, עבודות על נייר ואובייקטים. הסדרה מובילה אותנו במרחב ובזמן: אל סדרת הדפסי-הרשת "אמא אהבה קולנוע" וההתמודדות עם דמויות הוריו של הלר – אביו הפועל הקומוניסט ואמו המפליגה על קסמי הסרטים ומתמודדת עם משברים נפשיים; אל הלן קון, דודתו אשר עמה נשאר בבוקרשט בזמן השואה; אל לנין וההזדהות שלו עם הפרולטריון ורעיון האמן המגויס; אל "אסטיר", אניית המעפילים שעל סיפונה הגיעו הוריו לחופי הארץ, ולמסע עם סדרת הדפסי-הרשת "Primăvară" בעקבות זכרונות ילדותו ברומניה של המלחמה, ניצחון הרוסים על הגרמנים, והגעגועים לאמא ולאבא. הלר מברר לעצמו כל העת את הדימויים שלו, את קבילותם ואת הרלוונטיות האסתטית שלהם. אם בהדפס-הרשת, הנוטה להשטחה, הוא יוצר מארגים רב-שכבתיים וחומריים, הרי שבתחריט, על המסורת הרישומית שלו, הוא מפשט את הדימויים ויוצר אותם בישירות ובכוח. הלר אוחז בעוצמה באידיאלים ובאמונות הגדולות ותוך כדי כך מבקש לגעת באמיתות הקרובות אליו. ביצירתו הוא מתעקש לתת את הדעת על האין-סוף של האדם האחד, האוהב, הנאבק, המת, באותו הכוח עצמו שניתן לטבע, לנוף, לאדמה, כי אחד הם.