עם תום פעילותם של יעקב שטיינהרט ואיזידור אשהיים בשנות השישים המוקדמות, פסקה, למעשה, הפעילות בתחום הדפס-האבן בארץ, להוציא נסיונות מעטים של הדפס כהן. היו, אמנם, אמנים שהמשיכו לעסוק בתחומי הדפס אחרים, כל אחד בתחומו ובנפרד; למשל, יעקב פינס ומירון סימה בחיתוך-עץ, נעמי סמילנסקי, טוביה בארי ואריה רוטמן בתחריט, אבל לליטוגרפיה לא נמצאו ממשיכים. אם בגלל מורכבותה, הדורשת ידע רב מצד העוסקים בה, אם בגלל הקשיים הטכניים הגדולים ואם בגלל סיבות אחרות – העניין בליטוגרפיה גווע כמעט לחלוטין.
באותם ימים חזר דוד בן-שאול מפאריס עם מכבש ליטוגרפי ובמסירות ובהתלהבות הקים לעצמו סדנה להדפס-האבן. הוא הדפיס גם לעצמו וגם לאחרים, ולמעשה, היה היחיש שעסק בכך במשך תקופה ארוכה, עד להקמת הסדנה. והוא ממשיך בכך עד היום – כאמן, כדפס וכמורה בבצלאל.
החלטנו לקיים תערוכה זו, המקיפה את כל תקופת פעילותו של דוד בן-שאול בליטוגרפיה ובתחומי הדפס אחרים, מכיוון שאנו רואים בעבודתו ציון-דרך בתולדות האמנות הגרפית בארץ.
