סדנת ההדפס ירושלים מציגה חמישה גופי עבודה חדשים של אמנים צעירים מדיסציפלינות שונות – ציור, פיסול, אנימציה ועיצוב זכוכית – שהוזמנו לעבוד בשנתיים האחרונות בסדנה במסגרת מלגות יצירה מיוחדות. העבודות נוצרו בטכניקות של תחריט, הדפס-רשת ומונוטייפ ומוצגות בשילוב יצירות בזכוכית ואנימציה. גופי העבודה התהוו בנפרד, אך הם מצטלבים באופן עיסוקם בנושאים של אלימות ומיתוס, ארוטיקה ובזות, תבונה ושיגעון ומשקפים את עמדת האמן המגיב למציאות תקופתו מעמדה מעורבת, אישית וקולקטיבית. היצירות השונות, גם כשהן נוגעות באירועי הזמן האחרון, ולא מעט מהן באותם האירועים עצמם, מציגות חוויה פואטית, ביקורתית, אסתטית ומשתוקקת, שהיא מעבר לזמן ולמקום.

יצירותיה האקספרסיביות של מתיה אורן בהדפס-רשת מציגות מעברים אינטנסיביים בין החוץ לפנים, בין מציאות לדמיון. אורן רותמת את הפרדות הצבע שהדפס הרשת מחייב ליצירת דמויות מתפרקות ומתהוות לנגד עינינו, מסרבות להיקבע במצב סטטי, בין הפשטה לפיגורטיביות בכל רגע נתון.

חליל בלבין מציג סדרת תצריבים "קלאסיים" הפורשים סצנות דחוסות, גרוטסקיות, אירוניות ואכזריות המתרחשות ברחבי ירושלים, אך גם הומוריסטיות ומזככות בפנטסטיות שלהן. התצריבים,המבוססים על רישומים, ליתוגרפיות ותחריטים של אנה טיכו, מתייחסים לאירועים כמו רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר (2014) והירי למוות בשתי נערות פלסטיניות, שפגעו קל בעובר אורח פלסטיני בשוק מחנה יהודה בירושלים (2015).

חן וינר מציגה סצנות פסיכאדליות העוקבות אחר שניים עשר הלוחות של האפוס המסופוטמי "עלילות גלגמש" מן האלף השלישי לפני הספירה, העוסק בסיפורם של גלגמש מלך ארם, שהוא שליש אדם ושני שלישים אל, ואנכידו, אדם-פרא שהאלים יצרו כדי שיתמודד עם גלגמש. במקביל, עבודת האנימציה "אה! חמנייה!" מבוססת על שיר בשם זה ותחריט המלווה אותו מאת ויליאם בלייק מ-1794. שני המקורות התרבותיים עוסקים בקשר בין אלים לבני אדם, באהבה ובחיפוש המתמיד אחר שינוי.

סדרת המונוטייפים רחבת ההיקף של מרב קמל יוצרת מהלך מונומנטלי של אלימות וארוטיקה, שחרור וטרוף. הסדרה קרויה "מיומה" (גידול שפיר ברחם), והיא עוסקת באופני ראייה ובפער שבין מטרד לקישוט, בין סכנה לעיוות, כששאר הדמויות בזוגות או בדיוקנאות נפרדים הן ארכאיות וימי בינמיות, גרפיות וחומריות, מספרות סיפורים על אהבה ודחייה אך נראות גם כהתהוות צורנית שרירותית, נשלטת ובלתי נשלטת כאחד.

דפנה קפמן משלבת טכניקות הדפס רבות עם טקסטים הלקוחים מהתקשורת ועם צמחי זכוכית המעוצבים במבער ליצירת גוף עבודה העוסק ברצח הנער מוחמד אבו ח'דיר. היא הדפיסה שישה זוגות של תחריטי צמח הכותנה – צמח הקשור בבגד, בגוף האנושי וגם בחבישה ובריפוי של פצעים–ומנגד העבירה קטעים מתמליל שחזור הרצח. היא בוחנת את משמעות המילים ואת האפשרות להתמודד עם עצם ביצוע המעשה על ידי פירוקם ושילובם של התמלילים בהדפסים, תוך שימוש בטכניקות מגוונות ויצירת ניסיונות שונים,ההופכים למעין כרזות מחאה. לצד ההדפסים יצרה קפמן סדרת עבודות זכוכית של צמח העדעד השייך לצמחי האלמוות, וכאן מסמן את שבריריות החיים.