קטלוג
גורדון, אירנה (אוצרת), מאיה אטון: קצה עובד קצה עומד, סדנת ההדפס ירושלים – מרכז ג'ינוגלי להדפס, ירושלים, 2019

"קצה עובד קצה עומד" הוא מושג בקשירת חבלים: אחיזה בשני קצוות של חבל כשקצה אחד עומד והקצה השני משמש לקשירת קשר. התערוכה קצה עובד קצה עומד מציגה פרויקט שיצרה מאיה אטון במהלך השנה האחרונה בהזמנת הסדנה. נקודת המוצא של הפרויקט היא בתאוריית הקשרים שתחילתה בהצעתו המדעית של אייזיק ניוטון מ-1704 כי בכל מקום על פני כדור הארץ קיים חומר שקוף, "אֶתֶר", ובתוכו עוברים גלי האור. בעקבותיו פיתח לורד קלווין במאה ה-19 את תיאוריית הקשרים (Knot Theory), שבמסגרתה הציע כי יסודות בטבע הינם קשרים בתוך אותו ה"אתר". בן תקופתו, פיטר גתרי טייט, הציע טבלת דיאגרמות המייצגות באופן דו ממדי את הקשרים התלת ממדיים ואת ההבדלים בין החומרים כהבדלים בין סוגי קשרים. רעיון ה"אתר" אמנם הופרך במאה ה-20, אך תיאוריית הקשרים התפתחה לכדי תיאוריה מתמטית החוקרת את היחסים בין מודלים מתמטיים לקשרים פיזיים תלת ממדיים שאנו פוגשים ביום-יום, כאלה העשויים מחבל או שרוך. מטרת התיאוריה היא לחקור את המאפיינים של הקשרים שנשארים רציפים על אף עיוותים כמו כיווץ או מתיחה במרחב. לתורה זו יש כיום יישומים בתחומי הכימיה, הפיזיקה ועוד.

תיאוריית הקשרים מרתקת את אטון משום שהיא מגלמת את המתח שמתקיים בייצוג החזותי, הפלסטי והרעיוני האמנותי של תופעות הטבע, את הסוד החבוי בה ביחס לאפשרות שלנו להבין את המציאות. בין עבודותיה החדשות, שנוצרו בהשראת התיאוריה: פסבדו מערכת סולארית שנולדה מדמותו של אל השמש המצרי רָה, שראשו היה ראש בז ומעליו עיגול של שמש ותפקידו היה להסיע את השמש במסלולה בשמים ובבטן האדמה ולקחת את המתים של אותו היום בספינתו אל "הדואת", העולם הבא במיתולוגיה המצרית; דיאגרמות של קשרים וגלים העולים ויורדים כצורות חזותיות סמבוליות וכסימנים בדפי טקסט; מדדי חום וקור המתגלמים כשדות צבע; ומשוואות פיזיקליות ההופכות למרחב רליגיוזי של כדורי סל עולים ויורדים. מכלולי העבודות, העשויים חלקים-חלקים, מאותתים על אי-ממשותה של מציאות אחת, לפחות בחלל התערוכה, ועל הימצאותנו במצב של עיוורון חלקי, של גישוש, של חיפוש תמידי אחר הרמז הבא.

מרבית העבודות נעשו בהדפס רשת, ובמידה רבה נולדו מתוך המדיום עצמו – השטיחות שלו, מרחבי הצבע העזים, ההפרדות של הדימוי לרשתות, למסכים פרגמנטריים, הריחוק מן המצע, ההשהיה. "רק לאחר שנלמד לדעת את פני שטחם של הדברים", הסיק מר פלומר, "נוכל להעז ולחפש את מה שמתחתם. אלא שפני שטחם של הדברים, בלתי נדלים" (מתוך איטאלו קאלווינו, "מר פלומר", הוצאת ספריית הפועלים, 2002, עמ' 73). אטון חוקרת את נראות הדברים, את ממשות פני השטח שלהם, כשהיא רותמת את המדיום ליצירת מערכות המתקיימות ביחסים בין דימוי, צורה, צבע ושפה. במקביל יצרה אטון בטכניקת המצוטינט מעין קלפים או גלויות – מזכרות מביקורי תיירות – ובהם סמלים מסתוריים, שכמו עולים וצפים מתוך השחור באור נגוהות מרומז ובהתייחסות ישירה לטכניקה עצמה, המתבססת על השחרה מלאה וחשיפת הדימוי על ידי שחיקה. ואילו בתצריב גדול, שבו נראים שמי לילה זרועי כוכבים מבעד לשמשה קדמית של מכונית, האמנית מממשת את פוטנציאל הגרעון והפיזור של טכניקת האקווטינטה ואת היכולת ליצור דרכה מרחב וריק גם יחד.

קצה עובד קצה עומד היא תערוכה המציעה דרכים פיזיות, מטפיזיות, טכנולוגיות ומיתיות לביסוס ארכיטיפים חזותיים המקודדים קשרים פיזיים, קשרים מדעיים – מתמטיים, כימיים ופיזיקליים – וקשרים מטפוריים, היסטוריים, רגשיים ונפשיים אשר פענוחם מוטל בספק בכל רגע נתון. "המציאות היא הדבר שממשיך להתקיים גם כאשר אתה מפסיק להאמין בו", הגדיר זאת פיליפ ק' דיק, סופר המדע בדיוני, שיצירתו, איתה נדברת אטון, עוסקת בשאלות מהי המציאות ומהו הדבר המגדיר או מרכיב את האדם האותנטי. הכתיבה, הוא אמר, היא הכוח לברוא עולמות שלמים ולדאוג לכך שהם לא יתפרקו כעבור יומיים, אלא שכסופר הוא מחפש לבנות עולמות שדווקא מתפרקים, שאינם מחזיקים היגיון אחד, שבליבם יש מרכיב כאוטי המפרק את השיטה שעל פיה אנו חושבים שאנו מבינים את העולם והופך אותה ללא רלוונטית. עם המרכיב הזה על הדמויות בספריו להתמודד, להתגמש, להסתגל.

תיאוריית הקשרים מייצגת עבור אטון את השאיפה הנמצאת בלב הדיון המערבי לבטא את היחסים בין טבע ותרבות, מדע ואמנות. היא מגלמת את המאמץ לקטלג ולסווג, לזהות קבוצות, מספרים ותבניות, צורות וסימנים, ולייצג אותם באמנות. בתערוכתה היא מבקשת מאיתנו לאחוז בתיאוריה ולבדוק את מופרכותה; להתענג על הצורה, הצבע, הדימוי, ההתרקמות של השפה, ובו בזמן להבין את היסח הדעת שלהם ואת המסתורין הבלתי מפוענח שלהם; לחוות את ניסיונותינו להכניס סדר לדברים וליצור מהלך ליניארי בעל היגיון פנימי אחד אף שאינו בהכרח תואם למציאות, כאשר הלוגיקה המובהקת שלהן מתפרקת ומתערבלת כל העת.