במרכז התערוכה עומד המושג "התנשלות", תהליך ניתוק השכבה החיצונית של בעל חיים מגופו והשלתו בעונות שנה מסוימות או במהלך מחזור חייו.
חלק זה, שהוסר מגופו ולעיתים קרובות זהה במראהו לגוף החי ומכונה נֶשֶׁל, הופך לקליפה ריקה, הטעונה בזיכרון הגוף שנעזב.

בהשאלה ניתן לומר כי פעולת ההתנשלות טבועה בעצם מעשה ההדפס ובאה לידי ביטוי בשלל הטכניקות הכרוכות בו. היא מתגלמת במיוחד בהתייתרות המצע או הלוח – עץ, מתכת, אבן או רשת – שעליו נוצר הדימוי טרם העברתו לנייר והפיכתו לעבודת האמנות הסופית. משזו מודפסת הופך הלוח לנשל, הספוג בזיכרון הפעולה האמנותית.

היחס הטעון בין הגוף לקליפה העוטפת אותו ולזו שהושלה ממנו עומד בבסיס העבודות המוצגות בתערוכה בסדנת ההדפס ירושלים במסגרת הביאנלה ה־9 לרישום.
21 אמניות ואמנים מציגים עבודות בטכניקות מגוונות, העוסקות בנשל והתנשלות במישרין או בעקיפין.

דומה שהמעטפת, קליפת הדברים הדוממים והחיים, מעסיקה אמנים רבים ביצירתם המגוונת באופנים שונים. בין האמנים המשתתפים בתערוכה יש שבחרו להתמקד במעטפת כאריזה, חזית של מבנה וכדו'; יש שהתמקדו בפני השטח של הדברים, במרקם ובצורה. יש שבחרו לבחון את אופי הקליפה האנושית או זו המכסה אותה; אחרים אימצו ביצירתם שיירים הנותרים מתהליכי מציאות שונים, ובכך משיבים את ערכם, שלכאורה אבד; ויש שבחרו לעסוק בהיבט החייתי של הנשל.בנוסף ליצירות, מקבץ של לוחות תחריט ומשטחי חיתוך עץ – הנשלים שנותרו לאחר הדפסת עבודות בסדנת ההדפס ואיבדו לכאורה את תפקידם – מונחים כפריטי אמנות יקרי ערך בוויטרינות, אוצרים בחובם את זיכרון החריטות, הצריבות, השיופים וההתלבטויות הטמונים במעשה ההדפסי.

בהשתתפות: יעל בורשטיין, נירוואנה דבאח, איילת השחר כהן, טמיר חן, כרמית חסין, שאדי טואפרה, אליה כהן, מיטל כץ מינרבו,
תמר לוינסון, מיכאלה מור, רחל פרומקין,רייזל פרצ'ונוק, יונתן צופי, מוש קאשי, יואב רבן, תמר רודד שבתאי, יאשה יוסף רוזוב,
יעל רוכמן, וניה שאוב, עלמה שניאור ודפנה שרתיאל.

אוצרת: תמר גיספאן-גרינברג