שתי התערוכות המוצגות בסדנה עוסקות באקלים הפוליטי – בעבר ובהווה – ומציגות את קולות המחאה והקריאה לשלום, בעוד תסכול מהממשלה וכמיהה לצדק וחופש מהדהדות ביצירות המוצגות. התערוכות הללו לא נרתעות מנושאים קשים כמו מלחמה, רפורמות משפטיות והמאבק לשוויון. אדרבה, הן מנכיחות את הנושאים הללו ומביעות את הרגשות והדרישות של העם באמצעים חזותיים.
יחד, שתי התערוכות הללו מייצרות דיאלוג בין הווה ועבר ובין גאוגרפיות והיסטוריות שונות. הן מזכירות לנו שאמנות תמיד שימשה ככלי להתנגדות, תיעוד של מאבקים משותפים ועדות אמיצה לרצון האנושי לשינוי.
בשנת 2012 אירנה גורדון אצרה את התערוכה "הדמרותח", בה היא קיבצה יצירות שנוצרו כתגובה למלחמה ובחנו את ההרס והמחיר הנפשי שהיא גובה מכולם, בין אם מיחידים ובין אם מהכלל. היום, בעוד ישראל מצויה בעיצומה של מלחמה נוספת, התערוכה הזו שוב מקבלת תוקף, נבחנת מחדש ומתווספות אליה יצירות נוספות ברוח התקופה.
התצוגה המעודכנת, "רוחות מלחמה", מכירה בהישנות הכואבת של ההיסטוריה ומדגימה את האופן בו אמנים ממשיכים להתמודד עם מציאות של סכסוך. היצירות בתערוכה משקפות תגובות אישיות וקולקטיביות למלחמה – הבעה של חוסן, אבל, התנגדות וכמיהה עמוקה לשלום. תערוכה זו מזמינה את הצופים לשקול כיצד התגובה האמנותית למלחמה התפתחה לאורך השנים וכיצד השתנה האופן בו אנו מעבדים ומדמים את האלימות והשלכותיה.
