הצייר רענן לוי, שהלך לעולמו לפני שנה בפריס, היה אמן מוערך מאוד, תערוכות של עבודותיו הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם, נרכשו לאוספים חשובים, והוא זכה בפרסים רבים. בשנת 2007 נערכה תערוכה גדולה של יצירותיו במוזיאון תל-אביב לאמנות, ותערוכתו הרטרוספקטיבית האחרונה הוצגה במוזיאון הנחשב Fondation Maeght בסנט-פול דה-ואנס. הוא חילק את חייו ועבודתו בין ירושלים לפריס, ואחר-כך בין פריס לפירנצה.

רענן לוי נולד בירושלים ב- 1954, וכבר מגיל צעיר מאוד בלט כשרונו לציור. תערוכות יחיד ראשונות שלו הוצגו בסוף שנות ה-70 בגלריות ארטא ודבל בירושלים. אחרי שירותו הצבאי יצא ללימודים באקדמיות לאמנויות יפות ברומא ובפירנצה, אבל הלימוד העיקרי שלו בשלוש השנים האלה היה במרכז סנטה רפרטה לאמנות גרפית בפירנצה, שם למד את טכניקות התחריט השונות והשתלם בהן. שם נולדה תשוקתו הגדולה לתחריט, ומשם חזר לירושלים עם מכבש דפוס שרכש בבולוניה.

בתחריטיו הראשונים הוא נדד בין נושאים שונים, עשה נסיונות, ובכולם ניכרה איכות העבודה ושליטתו בטכניקות של המדיום. בהזמנתו של אריק קילמניק, מנהל סדנת ההדפס בירושלים, הוא התחיל לעבוד בסדנה. תחריטיו, שהלכו והתמקדו בדיוקנאות, הוצגו בתערוכות אחדות וזכו להערכה רבה.
משיכתו לתחריט נבעה, לדבריו, מהדומיננטיות של האספקט החומרי בתחום זה, מנטייתו לפעולה פיזית מאומצת וממושכת, מהאפשרות להעמיק את קו הרישום לא על הדף או על הבד אלא בתוך ואל תוך הפלטה, מגווני ואיכויות השחור שאפשר להפיק בתחריט, ומההפתעה שמזומנת לו בכל אחד משלבי העבודה, בעיקר בראשונים שבהם. כל אלה ניכרים היטב בתחריטיו.

לאורך כל הקריירה האמנותית העשירה שלו חזר לוי שוב ושוב אל התחריט (בעיקר בסדנת ההדפס בירושלים ובמרכז גוטסמן לתחריט בקיבוץ כברי), כמו שעשו שני ציירי המופת שלו, רמברנדט וגויה, שהיו גם תחריטאים גאוניים. אבל עד שהתחיל לעבוד בסדנת ההדפס Arte בפריס, נושאי תחריטיו היו כמעט אך ורק דיוקנאות ודיוקנאות עצמיים. משנת 2010 בערך כל הנושאים המוכרים מעבודותיו על בד ועל נייר – חללים ריקים עם פרספקטיבות מסובכות, דלתות, חדרי מדרגות, כיורים, פתחי ביוב, מיטות סתורות, עירום, ידיים, הסטודיו וחומריו, ואפילו האתון שלו ויקי – מופיעים בעשרות תחריטים שעשה במשך כ-10 שנים בסדנה הזאת. כאילו רצה לומר בכך – הנה, ממש כמו גויה ורמברנדט, כל מה שעשיתי בשמן, בפסטל וברישום, עשיתי גם בתחריט.

– נכתב על ידי יורם ורטה