מבית חסן בק תורג'מן לסדנת הדפס
המבנה שבו שוכנת סדנת ההדפס ירושלים, אחד המבנים המוקדמים באזור רחוב הנביאים והראשון בחלקו התחתון, נבנה ברחוב סנט פאול (כיום רחוב שבטי ישראל) פינת רחוב הנביאים, מול מבנה "בית מחניים" ובית החולים האיטלקי. כיום המבנה מוגדר "מבנה לשימור חמור".

הבניין בראשיתו
הבניין נבנה עוד לפני 1876 בסגנון ובטכנולוגיה עות'מניים, על ידי חסן ביי תורג'מן, ערבי עשיר, שבבעלותו היו מבנים רבים באזור, בהם בית תורג'מן (מוזיאון על התפר).
זהו מבנה מפואר ורחב ידיים בן שתי קומות, ובו גג רעפים, שמצידו הפנימי כולל קמרונות צולבים ופרטים ארכיטקטוניים מהודרים אחרים. הוא תוכנן כבית ליוואן – בית הבנוי סביב חלל מרכזי גדול – האופייני לבנייה של השכבה האמידה בלבנט. בתחילה היה המבנה בעל קומה אחת וחצר פנימית, וכנראה שימש אכסנייה לצליינים. בסוף המאה ה־19 נבנתה הקומה השנייה והגג הייחודי שלו – גג רעפים קטום ומרפסת שטוחה במרכזו, המכונה "מרפסת צעדת האלמנה". שם זה מבטא את האפשרות לצפות מהגג למרחקים, ומרמז לנשות יורדי הים שהיו צופות מהגגות אל עבר הים בציפיית שווא לחזרתם של בעליהן. גג בסגנון זה הוא נדיר ביותר באזורנו וקיים רק בסדנת ההדפס ובבית שמולו, "בית מחניים" (מונומנט לשימור), שנבנה על ידי הבנקאי והיזם השוויצרי יוהנס פרוטינגר. כפי הנראה, מרפסות התצפית הללו נבנו בזכות זווית המבט הייחודית ממיקומן לעיר העתיקה ולהר הבית.
תורג'מן ומשפחתו גרו בקומה העליונה, ובקומת הקרקע פעל מפעל מרצפות.

שנות ה־30 עד ה־70 של המאה ה־20
בשנת 1931 שכר הרב חיים פסחוביץ (1956-1879), שנודע בכינויו "הרבי האדום", את הקומה העליונה של הבניין, ובעזרת חוג חבריו הקים בביתו החדש את בית־המדרש "תורה ודעת". בימי שבת נערכו בו הרצאות בנושאים דתיים ואזרחיים. בנוסף לבית המדרש הקים הרב פסחוביץ בביתו בנק – "בנק התחייה בע"מ", שבשנת 1938 שונה שמו ל"חברת הלואות התחיה בע"מ".
במהלך השנים הוקמו צמוד לחזית הדרומית של הבניין חנויות, שפנו אל צומת הרחובות סנט ג'ורג' והנביאים. מבנים אלו הוסרו בשנות ה־90 של המאה ה־20, ועמודי האבן הניצבים לפני המדרגות החיצוניות של המבנה כיום הם שריד מן החנויות. על אחד העמודים היה קבוע שלט הקרמיקה ההיסטורי של הרחוב, שלימים הוחלף בשלט משוחזר שנוצר על ידי ורה דוידסון ודפנה גליה.
בקומת הקרקע של הבניין הפעיל אדם בשם יששכר גולדשטיין טלשר בית־קפה. ב־11 באוקטובר 1938 נפצע גולדשטיין בתוך בית־הקפה על ידי מתנקש ערבי. ייתכן כי מאורע זה הוביל לעזיבתו של פסחוביץ את הבית ב־1939, שכן בביוגרפיה שלו כתב: "עם התחלת המאורעות הדמים הייתי מוכרח לעזוב את דירתי מפאת היותה קרבה לעמדות הערבים, והיה משום סכנה לדור שמה". הבנק הועבר לרחוב סנט גיאורג ולאחר מכן לרחוב בן־יהודה. גם גולדשטיין העביר את בית־הקפה שלו משם, כנראה לרחוב קינג ג'ורג', כי ידוע שבבעלותו פעל שם בית־קפה בשנות ה־40.
לאחר מעברו של פסחוביץ, הושכר המבנה לבית־הספר לבנות אוואלינה דה רוטשילד, ששכן ב"בית מחניים" הסמוך החל משנת 1895, ושימש למגורי תלמידות. בין התלמידות שהתגוררו במבנה הייתה הציירת [לעתיד] רחל שביט בנטואיץ (2022-1929).
בשנות ה־50 רכש אדם בשם גלזר, ניצול שואה, את כל המבנה בדמי מפתח מידי עמידר. הוא פתח בקומה העליונה מתפרה בשם "וריטאס(Veritas) ", שייצרה בגדי ילדים ומכנסי ג'ינס, ובקומה התחתונה פעל מפעל לייצור גומי בבעלותו של שטולברג וולפגיט.

סדנת ההדפס ירושלים
בשנת 1975 רכשה סדנת ההדפס ירושלים את הקומה העליונה של המבנה, שהיה בשעה זו מוזנח ורעוע: לא היו בו קווי חשמל, מים וביוב, תקרת הקומה העליונה הייתה רקובה ושבורה, וחלל המדרגות המובילות אליה (כיום אזור חדר החומצות) היה חסום בקיר. לאחר הרכישה שופץ גג המבנה ורעפים רבים הוחלפו בו.
אף על פי שהמושג "בניין לשימור" לא היה מוכר בישראל בשנים אלו, שיפוץ הסדנה ביקש לשמור על סגנון הבנייה המקורי ועל האלמנטים השונים בו, בשלמותם.
במהלך עבודות הרחבת הצומת בשנות ה־90 נהרס מבנה החנויות בחזית הצפונית, ותוכננו עמודי תמיכה חדשים למרפסת, ששימשה ככניסה היחידה לסדנה, על ידי האדריכל דוד טולקובסקי.
בשנת 2010 רכשה הקרן לירושלים את הקומה התחתונה של המבנה כדי להרחיב את סדנת ההדפס. ההרחבה אפשרה תוספת חלל תצוגה לגלריה, וזו נחנכה בתערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של יגאל תומרקין. בקומה הראשונה הוקמו גם אוסף ההדפסים של הסדנה וספרייה ייעודית המתמקדת בתחום ההדפס.
בשנת 2018 סיימה הסדנה מהלך נרחב של הנגשת המבנה, שעיקרו היה הקמת מעלית חיצונית והחזרת הכניסה הראשית המקורית בחזית המזרחית לשימוש. כמו כן שופץ שטחה של הגלריה העליונה, הנקראת על שמה של נחמה ריבלין ז"ל.

מבנה הסדנה ביצירות אמנות
נושא סביבת העבודה היה מאז ומתמיד תמה שכיחה בתולדות האמנות, ובפרט בציור וברישום. טבע דומם הניצב בסטודיו, רישום של החלל הסובב, דיוקנאות עצמיים של האמן בעבודתו, הדרך אל הסטודיו, כל אלו מבטאים, במודע או בלא מודע, את אישיותו של האמן.
היציאה מן הסטודיו הפרטי אל סדנת הדפס מהווה לרוב שינוי רדיקלי בדפוסי היצירה של האמן. במקום עבודה במרחב אינטימי ומוכר, האמן עובד בחלל שונה ונעזר בדפסים־אמנים לפעולות ההכנה של לוחות ההדפס ובניסיונות ההדפסה המרובים. על כן אין זה פלא כי אמנים ואמניות רבים מבקשים לתאר את הסביבה הזרה הזאת, את סדנת ההדפס ירושלים, כדימוי ביצירתם.

מקורות:
דוח שימור של המבנה, המחלקה לשימור, עיריית ירושלים.
"העתון הרשמי של ממשלת פלשתינה (א"י)" מס' 791, 25 ביוני 1938.
עיתון "הצופה",11 בנובמבר 1943.
קרויאנקר דוד, ירושלים – רחוב הנביאים, שכונת החבשים ושכונת מוסררה, יד יצחק בן-צבי, 2000.
פסחוביץ חיים, דברי חפץ: דרשות לשבתות ולמועדים , ירושלים תשי"ג.