נסתר מן העין הוא התפקיד הנכבד והמרגש שממלאת אמנות ההדפס בסיפורה של האמנות בישראל עוד מימיה הראשונים. כמדיום גרפי מובהק המבוסס על שעתוק השתלב ההדפס במפעל החייאת השפה והאות העברית וביצירת מערך חזותי חדש שנועד לגלם את מהפכנות הרעיון הציוני ולאפשר את התבססותו והפצתו. כל זאת על אף האמצעים הטכניים המוגבלים והעדר היסטוריה מקומית ומשמעותית של הדפס ביישוב העברי של אותה התקופה. מהקמת בצלאל ב-1906 דרך גלי העלייה מאירופה משנות ה-20 עד שנות ה-50 של המאה ה-20 הגיעו לארץ-ישראל אמנים שהביאו עמם הן את המסורת והידע הקלאסיים של ההדפס והן את רוחו האוונגרדיסטית המודרניסטית.

התערוכה מציינת את הוצאתו לאור של הספר "100 שנות אמנות הדפס בישראל" על-ידי סדנת ההדפס ירושלים, ספר שהנו הגשמת חלום של מייסד הסדנה, אריק קילמניק, שביקש לתעד ולהביא לתודעת חוקרי האמנות והקהל הרחב את עוצמתה וחשיבותה של אמנות ההדפס בארץ מסוף המאה ה-19 ועד ימינו.

התערוכה היא הזדמנות נדירה למפגש עם סדרות הדפס היסטוריות השייכות לעשרה אמנים מרכזיים, מהאבות המייסדים של האמנות בישראל, המהווים גם שלושה דורות של מורים, תלמידים ועמיתים: אריה אלואיל, יוסף בודקו, נחום גוטמן, מירון סימה, יעקב פינס, ישראל פלדי, אבל פן, ראובן רובין, יעקב שטיינהרט והרמן שטרוק. סדרות אלה נותנות ביטוי למהלכים רחבים ומתמשכים של האמנים בהתמודדותם עם נופי הארץ ויושביה אל מול זיכרונותיהם מבית הוריהם באירופה; עם רעיון החלוציות וכינונה של דמות העברי החדש אל מול התרבות היהודית בגולה; עם המורשת התנ"כית המיתית אל מול ההוויה הישראלית המודרנית, אף היא מיתית ביסודה; עם מציאות של פוגרומים ושואת יהודי אירופה אל מול מאבק, הקרבה והתפכחות, שהנם חלק מחבלי הלידה של הקמת אומה. במקביל, משקפות העבודות את מקורות המודרניזם הארץ-ישראלי ואת תהליכי התגבשותו: מהקלאסיציזם, הרומנטיקה והאוריינטליזם, דרך הקוביזם והזיקוק צורני, לצד אקספרסיוניזם וסימבוליזם עזי מבע.

ד"ר גדעון עפרת, שערך וכתב את "100 שנות אמנות הדפס בישראל", הגה את הרעיון לתערוכה שתציג את היקף היצירה בהדפס ואת נוכחותה בהיסטוריה של האמנות בארץ-ישראל עד לקום המדינה דרך סדרות מרכזיות של הדפסי אבן, חיתוכי עץ ותחריטים. הטקסטים המלווים את העבודות בתערוכה לקוחים מתוך הספר. התערוכה התאפשרה הודות להשאלותיהם הנדיבות של משפחות האמנים, מוזיאונים ואספנים פרטיים.