פתיחה
15 באוקטובר 2013
נעילה
15 בדצמבר 2013
תערוכה זו היא פרי שיתוף פעולה בין בית הספר מוסררה וסדנת ההדפס ירושלים כחלק מפרויקט פוטופואטיקה המתקיים ביוזמת בית הספר ומבקש לחבר בין צילום, וידיאו, מוסיקה ושירה. סדנת ההדפס הזמינה שלושה אמנים בוגרי מוסררה – נועה ברזנר, יניב יור וגיא יצחקי – לעבוד בסדנה במהלך ארבעת החודשים האחרונים וליצור עבודות חדשות אשר משלבות הדפס, צילום, וידיאו ושירה. שלושת האמנים עבדו בדפוס רשת, ויצרו הדפסים ומיצבים אשר בוחנים באמצעות ההפרדה והריבוד שבבסיס טכניקת דפוס הרשת את יחסי הגומלין בין הסטרוקטורות הנמצאות בבסיס הטבע, השפה, האמנות והפעילות האנושית. ביצירותיהם הם מבקשים לחשוף את אותם מבנים הסמויים מן העין, את אותן רשתות של מבט, של טקסט ושל חלל הממפות מבלי משים את חיי בני האדם בעת הנוכחית.
נועה ברזנר מעצימה את הבחירה וההזרה שבלב הצילום כמדיום. היא מצלמת התרחשויות מינימליסטיות במרחב בעודה מרחיקה כל נוכחות מוגדרת ומזוהה. כך הן הופכות לטריטוריות מופשטות חדשות, שבתוכם היא פועלת ומתערבת. בעבודותיה בסדנה היא בוחנת את טיב ההתבוננות בעולם, באותם אלמנטים דוממים ונחבאים לכאורה כמו הקיר עליו מדבר ז'ורז' פרק, ומה בינם לעבודת האמנות. היא צילמה בחלל הגלריה העליון של הסדנה כאשר היא תוחמת מחדש בעזרת עדשת המצלמה מספר עבודות של אסף בן צבי שהוצגו באותה העת, וכן צילמה את עבודתו של חנא פרח – כפר בירעים שנעשתה על רצפת הגלריה. נועה: "על הדימויים שצילמתי, שמהווים בסיס ליצירת הדפסי הרשת בסדנה, הוספתי מעין התערבויות קטנות – פס אדום, משולש, הצטלבות קווים…. אותה 'התערבות' מאפשרת לי לגעת במה שכבר קיים סביבי. לא מתוך רצון לשנות או לתקן אלא אולי להוסיף או לסמן. התערבות מינורית. המילה 'פעולה' גם כן עולה בראשי. אבל שוב, לא מתוך עמדת כוח אלא אולי כתנועה או מחווה."
יניב יור הוא אמן רב-תחומי הבוחן באמצעות שימוש בוידיאו, שירה, צילום, ופרפורמנס את היחסים בין האדם לטבע, בין מבנה השפה האורבאנית לאינטראקציות והמבנים אשר ביסוד חיי האורגניזמים, בכללם האדם. בתערוכה הוא מציג מיצב אשר מדמה חוות נמלים ומורכב משירים, וידיאו, חוות נמלים שבנה ומיצב שיצר בסדנה בדפוס רשת. העבודה מורכבת מארבע הדפסות על בד אשר תלויות בחלל ויחדיו יוצרות דימוי של נמלה מטקסט הבנוי ממילים. הדימוי הוא אחד וריבוי גם יחד, הוא צורה ומובן אך גם הפשטה וחוסר ומשמעות. יניב: "אני ממשיך בתערוכה זו את ההתבוננות ארוכת השנים שלי בנמלים. הפעם אני בוחן מספר אספקטים שקשורים לדרך התקשורת הבלתי נראית בין נמלים, ומקביל אותה לדרך התקשורת של בין בני האדם, במילים, וברובד נוסף, לתקשורת בין מילים, הדבק בין מילה למילה, שהופך את קבוצת המילים – הטקסט, לאורגניזם אחיד עם רעיון ברור. השימוש בהדפס בין שאר המדיומים, עוזר לי במקרה הזה להבין את הדמיון, ואת ההבדלים בין נמלה לנמלה, ובין מילה למילה, כך שהנמלה או המילה מקבלות את המשמעות שלהן בתור אינדיווידואליות, אך גם מראות את הכוח שלהן כקבוצה. בחוות הנמלים שבניתי לפני כמה שבועות לקראת התערוכה ישנן 9 נמלים שמתו ב-24 שעות הראשונות מהקמת החווה, ולכן הפסקתי את הניסוי. הן מסמלות את 9 המילים ב שירה של רחל "רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה".
מיצבי הוידיאו של גיא יצחקי מתחקים אחר היחסים בין סטרוקטורות אדריכליות אורבאניות היוצרות את עולמנו, מודלים מתמטיים המבוססים על השתנות בזמן ובמרחב, ופעולת האמנות והאפשרות שלה לייצג את העולם. בעבודותיו שהן תמיד דינמיות ומערבות תנועה ולעיתים קרובות גם סאונד, הוא יוצר מיפוי חדש המבקש ללכוד את התבניות הנעלמות שבאקראי ובכאוטי לכאורה המתקיימות בפעולות ובהתרחשויות האנושיות היומיומיות. בסדנה הוא יצר מיצג וידיאו הבנוי מהדפס רשת שבו נראה נוף עירוני שבלוני וגרפי בקווי המתאר שלו, על ההדפס מוקרן הוידיאו שכולו מורכב מאותו דימוי אך משובש המתאר את הדימוי כשהוא בתהליכי בנייה וקריסה.כך הנוקשות והסגירות של הדימוי ותחושת הסגר של החיים בעידן המודרני בכלל ובארץ בפרט מתערערות עד לכדי משחק, אלתור ומעין מחול של צורות. המיצב ולצידו תצלומים של גיא המתמקדים בחזיתות של שיכונים ומחסומים בירושלים ובחברון, נדברים עם אותה תחושה שבשירו של ברטולט ברכט "על הכובד המוחץ של הערים" בו הוא מתאר את העיר הגדולה, ברלין ואת האנשים החיים בה כנתונים במצב תמידי של האוויר תחושת מחנק, של עוצמה ושטף גדול, של לחץ פיזי ומנטאלי, ושל צמצום המרחב והזמן. כל אלה מוחקים את הזהות האינדיבידואלית למען הבנייה הקולקטיבית הבלתי נגמרת של העיר שתובעת עוד ועוד