מהו הדפס

מרכז מידע ייחודי בתחום ההדפס והתאוריה של ההדפס

ההדפס
הֶדְפֵּס (באנגלית: Printmaking) הוא מדיום המאפשר יצירת סדרה זהה של יצירות-אמנות הזהות לדימוי חזותי מסוים. עותקים אלו מודפסים מאותו מצע. לטכניקות ההדפס המרכזיות היסטוריה ארוכה, שמקורה במזרח הרחוק. הן שוכללו ופותחו במערב מאז המאה ה– 14 , ובמאה ה-20 נוספו אליהן טכניקות חדשות, המשלבות צילום ומדיה ממוחשבת ודיגיטלית. הבחירה ליצור בטכניקות ההדפס השונות, בוודאי במאה האחרונה, אינה נובעת, על פי רוב, מיכולת השעתוק של המדיום, אלא משום התכונות הייחודיות שמעניקה כל אחת מהן ליצירה האמנותית.

תהליך העבודה מורכב משלושה שלבים בסיסיים: יצירת הדימוי על לוח מצע כלשהו; מריחת צבע על הלוח והנחת גיליון נייר, תוך כדי הפעלת לחץ על הלוח, להעברת הדימוי ממנו לנייר. ההדפס המקורי נוצר בידי האמן באופן המתאים לשיטת ההדפסה. את תהליך ההדפסה יכול לעשות האמן בעצמו, או למוסרו לידי סדנת הדפס, שבה הוא מודפס על ידי דפס-אמן. כל אחד מעותקי ההדפס מאושרים וחתומים על ידי האמן.

סמלו של דפוס סלומון בירושלים שנוסד ב- 1863. מכבש הדפוס שלו נמצא כיום בסדנת ההדפס ירושלים

 


 
מספור ההדפסים
עד המאה ה-19 לא היו אמנים נוהגים לחתום ולסמן את הדפסיהם. חלק מן האמנים הוסיפו חתימה בלוח ההדפס. כיום, כל הדפס מכיל את חתימתו של האמן וסימן המזהה אותו בתוך סדרת ההדפסים. סימנים אלו הם אחד האמצעים להבטיח את גודלה של המהדורה. רוב ההדפסים מסומנים במספר כגון 5/12. מספר זה מסמן כי זהו עותק מספר 5 מתוך סדרה של 12 עותקים. מלבד עותקים אלו, יש עוד כמה סמנים שמקורם במסורת ההדפס:

A/P או A.P. (קיצור של Artist's proof; באנגלית: אבחנת אמן) סימן זה מסמל כי ההדפס הוא עותק הנמצא ברשות האמן. בעבר האמנים עשו שימוש בעותק כזה כדי להבטיח את הזהות של העותקים השונים המודפסים.

P/P או P.P ׁׁ(קיצור של Printer’s Proof; באנגלית: אבחנת דפס) סימן זה מסמל כי ההדפס הוא עותק הנמצא ברשות הדפס-אמן או ברשות סדנת ההדפס. בעבר דפסים עשו שימוש בעותק כזה על מנת להבטיח את זהות העותקים השונים המודפסים.

B.A.T (קיצור של Tirer à Bon ; בצרפתית – טוב להדפסה) סימן זה מסמל כי ההדפס מוכן להדפסה, כלומר, האמן סיים לעבוד על לוח ההדפסה והדפס-אמן יכול ליצור ממנו עותקים. הדפס זה אינו מיועד למכירה, אלא נועד לשמש עזר לדפס-אמן בהדפסת המהדורה. לעיתים הדפסים כאלו מודפסים על נייר משומש, או על נייר בגודל שאינו מותאם לפלטה. פעמים רבות ניתן למצוא על הדפסים אלו סימנים ולכלוכים מתהליך ההדפסה, הערות כתובות של האמן או של הדפס-אמן. הדפס זה אינו מיועד למכירה, אלא נועד לשמש עזר לדפס-אמן בהדפסת המהדורה.

E/A או E.A (קיצור של E.A – Epreuve d’artist; בצרפתית – באישור האמן) מסמן כי הדפס נמצא מחוץ לסדרה.

H/C או H.C (קיצור של Hors d'Commerce; בצרפתית – לא למכירה) סימן זה מסמל כי העותק איננו מיועד למכירה. נהוג להשתמש בסימן כזה כאשר נוצר הדפס יחיד שהאמן איננו מעוניין ליצור ממנו מהדורה.

 


 
שמירה על ההדפס
ההדפס נעשה על נייר כותנה משובח, אולם הוא יכול להיפגע במהלך הזמן על ידי גורמים שונים ובהם אור שמש, חשיפה ללחות או לשינויי טמפרטורה קיצוניים. בעת המסגור יש לבקש לעשות שימוש בחומרים נטולי חומציות עבור קרטון הפספרטו, הלוח האחורי שאליו מוצמד ההדפס והדבק המחבר. יש לתלות את ההדפס במקום שאינו חשוף לשמש ישירה, ובמידת האפשר לא לתלות אותו על קיר חיצוני. הדפסים שנפגעו מגורמים שונים ניתן לשחזר אצל משמר-נייר (רסטורטור) מקצועי.

 


 
טכניקות ההדפס
קיימות שלוש שיטות מסורתיות עיקריות ליצירת הדפסים: הדפס בלט (Relief prints), שבו ההדפס נוצר מחלקים בולטים בלוח המצע, ונכללות בו טכניקות חיתוך-העץ, פיתוח-העץ וחיתוך הלינול; הדפס שקע (Intaglio), שבו ההדפס נוצר מן החלקים המשוקעים במצע כלשהו, ונכללות בו טכניקות התחריט למיניהן; הדפס שטח (Planographic), שבו ההדפס נוצר מפני השטח של המצע, והטכניקות העיקריות בו הן הדפס האבן (ליתוגרפיה), המונוטייפ והדפס-הרשת.

סדנת דפוס, חיתוך עץ מתוך הספר "Orbis sensualium pictus" (העולם המצויר, 1658) מאת יוחנן עמוס קומניוס
 


 
עשיית הדפס-שקע

הדפס-השקע הוא הדפס הנוצר מחלקים שקועים, שנחרטו או נצרבו, בלוח מצע, שהוא על-פי רוב לוח מתכת. בטכניקה זו הצבע מוחדר לחלקים השקועים, ופני הלוח נשארים נקיים. משתמשים בהדפסה בנייר לח, עבה וגמיש המוחדר בלחץ רב באמצעות מכבש לחריצים מלאי הצבע שבלוח. הלוחות, על-פי-רוב, הם נחושת, ברזל או אבץ. הרישום מתבצע על לוחות מתכת באמצעות צריבה בחומצה או חריטה ישירה.

חומרים בסיסיים
פלטות מתכת: נחושת, אבץ, פליז או ברזל
חומרים לכיסוי הפלטה – שעווה קשה, שעווה רכה, אבקת שרף (קליפורניום), לכת אספלט
חומצות: חומצה חנקתית, כלוריד הברזל
חומרים לניקוי הפלטה: טינר ואבקת גיר
 

מתוך 'מילון למונחי הגרפיקה' (1937), מאת מרדכי נרקיס, הוצאת מוסד ביאליק על ידי ועד הלשון העברית

פלטת המתכת
בחירת פלטת המתכת מהווה שלב חשוב בתהליך היצירה, משום שאיכות הצריבה של לוח המתכת תלויה בסוג הלוח ובאופן הכנתו לצריבה. למתכות כגון ברזל יש טקסטורה המופיעה בהדפס הסופי. לעומת זאת למתכת כגון פליז טקסטורה מינימלית. בדרך כלל, בגלל מצב הלוח (שריטות וכו'), נוהגים לשפשפו בנייר לטש עדין (נייר מים) ומים בצורה אחידה. לאחר ליטוש הלוח מנקים אותו משרידי שומנים בעזרת אבקת גיר ומים (השעוות השונות נתפסות היטב על לוח נקי משומנים).

 

יצירת הדימוי
במשך השנים התפתחו כלים ייעודיים לחשיפת לוח ההדפסה בהתאם לטכניקה. לתחריט יבש משתמשים בחרט מיוחד. בטכניקות התצריב השונות מכסים את הלוח בחומר עמיד לחומצה, וחושפים חלקים ממנו בעזרת כלים ובהם חרטים שונים, חרט בורין (Burin) או מחרצים מסוגים שונים. ניתן להשתמש גם בגלגלות (Roulette) מסוגים שונים.

 

רן סגל וליליאן קלאפיש בוחנים הדפסת ניסיון מפלטת פליז (2017)

חומצות
תפקיד החומצות הוא ליצור בלוח המתכת שקעים, בהתאם לדימוי המבוקש. הצריבה נעשית בתוך מיכל פתוח ("אמבט חומצה"), שבו החומצה מכסה את כל לוח ההדפסה. הצריבה יכולה להיות שטוחה או עמוקה, בהתאם לחוזקה של החומצה ולזמן בו מונח לוח המתכת במיכל. צריבה עמוקה תניב דימוי כהה יותר. תהליך השימוש בחומצות כרוך בפליטת גזים, והשימוש בהן מחייב שימוש בכפפות, התקנת מנדף ואיוורור טוב. בנוסף, יש להיפטר מן החומצה באופן מבוקר, שאינו פוגע בצנרת.

בדרך כלל משתמשים בחומצה חנקתית (Nitric acid) או בכלוריד הברזל (Perchloride of iron), בהתאם לסוג המתכת. נדיר יותר הוא השימוש ב-"חומצה הולנדית" (Modant hollandais). החומצה החנקתית משמשת לצריבת אבץ או ברזל ואילו כלוריד הברזל לצריבת פליז ונחושת. החומצה מעורבבת במים ביחסים שונים, בהתאם לסוג המתכת אותה רוצים לצרוב: נחושת – יחס של 1/5 (חלק אחד של חומצה על חמישה חלקים של מים); פליז – 1/5; אבץ – 1/8; ברזל – 1/10. כלוריד הברזל מדולל ביחס של 1/3. לחומצה זו מוסיפים כמות קטנה של מלח לימון, כדי למנוע הצטברות של משקע בוצי במשך תהליך הצריבה.

שרון פוליאקין צורבת לוח (2017)

נייר
נייר ההדפסה הוא נייר מיוחד, העשוי מכותנה מעולה ומעובד בעיבוד חצי-ידני. נייר זה הוא נטול חומציות, אשר פוגעת בנייר במהלך הזמן, ולכן הוא נשמר יותר טוב. לפני ההדפסה משרים את הנייר במים במשך רבע שעה לפחות. לאחר מכן מייבשים את הנייר חלקית בעזרת נייר סופג ומדפיסים עליו כשהוא לח.

כיום, יכול האמן לבחור בין בין סוגי נייר שונים ועובי (משקל) שונים. לכל נייר איכות שונה המתבטאת במרקם (טקסטורה) ובצבע. חלק מן הניירות הם לבנים (כגון נייר Rives BFK), בעוד ניירות אחרים בעלי צבע כרם "חם" יותר (כגון נייר Arche).

תהליך ההדפסה
מורחים את הלוח בצבע דפוס לתחריט, שהוא צבע על בסיס שמן. צבעים שונים מכילים צובענים (פיגמנטים) ממקורות שונים, היוצרים איכויות שונות. לאחר מכן מנקים את פני הלוח בעזרת פיסות של גזה ונייר משי, כך שהצבע נשאר רק בחלקים השקועים. מניחים את הלוח על מכבש גלילי ועליו מניחים את הנייר הלח. באמצעות הלחץ הגבוה של המכבש עובר הצבע מלוח המתכת אל הנייר. את הנייר המודפס מייבשים בתוך מתקן היוצר לחץ על הנייר, כדי שיתקבל נייר ישר, ללא גלים. לאחר ההדפסה ניתן למרוח מחדש צבע על הלוח ולהדפיס אותו בשנית.

סידון רוטנברג מדפיס עבודה של מיכאל קובנר

 

 


 
טכניקות הדפס מרכזיות בהדפס-שקע

תחריט יבש (drypoint, pointe seche)
טכניקה שבה נעשית חריטה ישירה על גבי לוח נחושת או אבץ באמצעות חרט פלדה או יהלום, ללא שימוש בחומצה. החריטה פוצעת את לוח המתכת, והשבב, המתקבל משני הצדדים, תופס את צבע הדפוס ומעניק אופי קטיפתי עדין לקווים. טכניקה זו דורשת מיומנות רבה, והקווים המתקבלים הם מגוונים ועדינים מאוד.

איזידור אשהיים, האמן והמודל (1950-1945), תחריט יבש, גובה 28 ס"מ, רוחב 19 ס"מ

_

מזוטינטה (mezzotint)
טכניקת תחריט יבש המאפשרת יצירת הדרגתיות טונלית וקטיפתית בתהליך עבודה מן הכהה לבהיר. האמן חורץ את פני הלוח באופן אחיד ועדין באמצעות "נענוע" מכשיר מיוחד בעל מסרק שיניים הקרוי 'מטרש' (rocker). באמצעות מכשיר אחר, 'ברנישר' (Burnisher), הוא משייף את החריצים באופן הדרגתי במקומות שאותם הוא מבקש להבהיר, בעוד שאר פני הלוח נותרים כהים.

סטיוארט דאפין, לשהות עם האפר (1997), מזוטינטה, גובה 40 ס"מ, רוחב 52.5 ס"מ

_

תצריב (etching, eau-fort)
נקרא גם "תצריב קו". מכסים את לוח המתכת בשכבה שאינה חדירה לחומצה (ground). על שכבה זו רושמים בעזרת חרטים, החודרים דרך השכבה וחושפים את המתכת. בדרך כלל משתמשים בשעווה קשה, הנמסה בחום. שעווה זו מורכבת משעוות דבורים טבעית, אספלט ואבקת שרף עצים (קליפורניום). מורחים את השעווה (ground) על-ידי חימום הלוח ומפזרים אותה בצורה אחידה באמצעות גליל. אחר כך הופכים את הלוח, כשהשעווה כלפי מטה, ומשחירים אותו על-ידי העברת נר בוער מתחתיו. חום הנר ממיס את השעווה והפיח, המתאחד עם השעווה ומשחיר אותה. ההשחרה מאפשרת לראות את החריטה על הלוח. שיטה זו היא השיטה המסורתית. כיום משתמשים למריחת הלוח גם בלכת אספלט מדוללת בבנזין, הנותנת ציפוי טוב ואחיד ללוח.

בגמר הרישום מניחים את הלוח באמבט חומצה. החומצה צורבת רק את הקווים שנחשפו על ידי החרט. צריבה במשכי זמן שונים מאפשרת גיוון באופיו של הקו. לאחר מכן מנגבים את פני הלוח ומחדירים צבע לתלמים הצרובים. הלוח ועליו הנייר הלח מועברים במכבש.

נפתלי רקוזין, אקס-ליבריס לאוסף ספרי דולף מיכאליס בסדנת ההדפס ירושלים (1982), תצריב

_

אקווטינטה (aquatint)
טכניקת תצריב ליצירת שטחים בכהויות שונות על לוח מתכת. באמצעות קופסה מיוחדת או שקית בד מפזרים על הלוח אבקת שרף עצים ומחממים אותו כך שאבקת השרף נמסה ונדבקת אליו. בשלב הבא מניחים את הלוח באמבט חומצה, הצורבת מסביב לכל גרגר אבקה. הצריבה מתבצעת, בדרך כלל, בשלבים. הגוונים השונים נוצרים כתוצאה מעומקי הצריבה השונים: הבהירים הם תוצאה של צריבה עמוקה פחות, והכהים – של צריבה עמוקה יותר. במשך הצריבה מכסים באספלט את השטחים על גבי הלוח שרוצים להשאיר בהירים, ומתקדמים בצריבה מן הבהיר לכהה.

את האקווטינטה ניתן לשלב עם טכניקות תצריב שונות. בנוסף, ניתן לערוך בה שינויים על ידי שחיקת המשטח באמצעות נייר לטש. תהליך זה נקרא "אקוווטינטה משויפת".

דגנית ברסט, מתרחץ (1994), אקווטינטה, גובה 75 ס"מ, רוחב 76 ס"מ

_

אקווטינטת סוכר (sugar-lift, ground process)
טכניקת תצריב המאפשרת קבלת אפקט של משיחות מכחול. מציירים על לוח חשוף באמצעות מכחול טבול בתמיסה המורכבת ממים, מסוכר וממעט דיו שחורה. מייבשים את הלוח, מורחים עליו אספלט מדולל וממתינים שיתייבש. טובלים את הלוח במים חמים. אלה ממיסים את הסוכר וחושפים את הלוח באותם מקומות שבהם נמשחה תערובת הסוכר. מפזרים אבקת שרף של אקווטינטה על גבי הלוח ומשרים אותו בחומצה, הצורבת את המקומות החשופים מאספלט, כלומר את המקומות שצוירו בתערובת הסוכר.

אסף בן צבי, פיתול טיפות (2005), אקווטינטת סוכר, גובה 42.5 ס"מ, רוחב 104 ס"מ

_

אלבה-טינטה (alba-tinta) או בסיס לבן (white Ground)
טכניקה שפותחה בסדנת ההדפס ירושלים על ידי אריק קילמניק. בטכניקה זו עושים שימוש בתמיסה המורכבת מ-3/4 צבע אקריל לבן + 1/4 מהכמות שרף עצים (אקווטינטה), על מנת לחסום משטח אקווטינטה. העבודה על הלוח מתבצעת באמצעות התמיסה, בדילולים שונים (במים). השטחים המדוללים יותר יהיו יותר כהים (יותר חדירים לחומצה) והמדוללים פחות – יותר בהירים.

משה גרשוני, ללא כותרת (1989), אלבה-טינטה, גובה 39 ס"מ, רוחב 29 ס"מ

_

פיתוח נחושת (copper engraving)
טכניקה דומה לפיתוח העץ, ובה נעשה שימוש באותן מפסלות, אלא שכאן זהו הדפס שקע. התלם הנוצר רגיש יותר מבטכניקות תחריט אחרות ואינו אחיד לכל אורכו. מורחים את הצבע, החודר אל התלמים, לאחר מכאן מנקים את פני הלוח ומדפיסים כמו בתצריב.

_

שעווה רכה (soft-ground etching, vernis mou)
טכניקת תצריב, שבה מכסים את הלוח בשעווה שאינה מתקשה (בתוספת וזלין או גריז). האמן אינו רושם במישרין על הלוח, אלא על גבי נייר שרטוט דק, נייר משי או נייר בעל מרקם עדין. הוא מניח את הנייר על הלוח ורושם עליו בעיפרון או בגיר. כתוצאה מלחץ העיפרון או הגיר נדבקת השעווה לנייר במקומות שבהם נרשם הקו. כשמסירים את הנייר מן הלוח, נחשף הלוח באותם המקומות. לחיצה חזקה או חלשה יוצרת קווים כהים או בהירים לאחר הצריבה. הקווים המתקבלים בטכניקה זו נושאים אופי רך, דומה לקו של עיפרון. שעווה רכה משמשת גם ליצירת מרקמים שונים ומגוונים לאחר צריבת הלוח באמצעות לחיצת חומרים שונים על השעווה.

מיכל בקי, ללא כותרת (2002), תצריב, שעווה-רכה ועפרון חשמלי, גובה 31 ס"מ, רוחב 25 ס"מ

_

חומצה חיה (Spit bite aquatint)
טכניקת תצריב הקרויה גם "צריבה חופשית". האמן מצייר בחופשיות על לוח מתכת מכוסה באקוונטינטה באמצעות מכחול טבול בחומצה חזקה הצורבת את הלוח. לאחר מכן מורחים צבע, מנקים את פני הלוח, מניחים עליו נייר ומעבירים במכבש.

רותי הלביץ כהן, F.F.F., Fight. Flight. Freeze (2015), חומצה חיה, גובה 24 ס"מ, רוחב 20.5 ס"מ

_

תצריב צילומי (photo etching)
טכניקת תצריב שבה מועבר דימוי צילומי ללוח מתכת באמצעות אמולסיה רגישה לאור. לאחר העברת הדימוי ללוח צורבים את הלוח, כמו בתצריב רגיל, וניתן להמשיך לעבוד עליו במגוון טכניקות התחריט האחרות.

הילה לולו לין, אינני יכולה עכשיו ללללללכת (1996), תצריב צילומי, גובה 37.5 ס"מ, רוחב 106 ס"מ

_

שין קולה (chine-collé, chine Appliqué)
טכניקה המאפשרת ריבוד או שילוב עדין של ניירות דקים. היא משמשת בעיקר בתחריט ליצירת כתמי צבע או רקעים צבעוניים. נייר ההדפס הלח והנייר הצבעוני הדקיק מונחים על גבי לוח המתכת ומועברים במכבש.
עם כל הדפסה יש לחזור על הפעולה מחדש ובמדויק.

אריק קילמניק, הכנות למסע (2017), קווטינטת סוכר ושין קולה, גובה 35 ס"מ, רוחב 38 ס"מ

_

תלחיץ (embossing)
טכניקת תחריט ללא שימוש בחומצה שבה יוצר האמן אפקט של בליטות באמצעות שימוש באלמנטים תלת–ממדיים. אלה מונחים על לוח התחריט, ועליהם מונח הנייר הלח. המכלול מועבר במכבש התחריט ויוצר תלחיץ על גבי הנייר. ניתן להשיג אפקט זה גם בצריבה עמוקה בחומצה.

מיכאל ארגוב, ללא כותרת (1977), הדפס-רשת ותלחיץ, גובה 52 ס"מ, רוחב 75 ס"מ

 


 
עשיית הדפס בלט
הדפס-הבֶּלֶט הוא הדפס הנוצר מחלקים בולטים, אשר מהווים את משטח ההדפסה. להדפס-הבלט היסטוריה ארוכה. הטכניקה הפופולרית ביותר בתחום זה היא חיתוך-העץ.

חיתוכי-העץ הידועים הראשונים מתוארכים למאה ה-8 לספירה בסין. ההתפתחות הגדולה שלו באירופה נעשתה במאה ה-15, אז המציא יוהאן גוטנברג את סְדָר הדפוס, שהביא לפריחה בהדפסת ספרים וספרים מאוירים באירופה. במאה ה-16 החלו להופיע באירופה חיתוכי-עץ הידועים כהדפסי "כיארוסקורו" (Chiaroscuro), שנעשו משני לוחות שונים – מן האחד הודפס רקע, שכלל פעמים רבות גם את גוון הנייר הלבן ("לוח גוון"), ומן השני הדפיסו את הדימוי ("לוח-מפתח").

אסכולת חיתוך-עץ גדולה נוספת התקיימה ביפן במאות ה-19-17. הדפסי ה"אוּקִיּוֹ-אֶה" (Ukiyo-e; "תמונות מהעולם הצף") הציגו דימויים מן התרבות הפופולרית היפנית של אותה עת. העבודות נוצרו מכמה לוחות הדפס, שאפשרו שימוש בצבעוניות עזה.

פריחה נוספת של הטכניקה התקיימה בגרמניה בראשית המאה ה-20. אמני האקספרסיוניזם הגרמני הרבו להשתמש בטכניקה, שהלמה את סגנון עבודתם.

לוח חיתוך-עץ של עינת קינן, בתהליך עבודה על ספר-האמנית "עקמון הבלבלת" (2018)

חיתוך-עץ (woodcut)
בשלב הראשון הדימוי נרשם על גבי לוח עץ. ניתן לבחור סוגים שונים של לוחות עץ. לכל סוג עץ יש טקסטורה ומידת קושי משלו, המשפיעים על מהלך העבודה ועל המראה הסופי של ההדפס. ביפן נהוג היה לעשות שימוש בלוחות מעץ דובדבן. את הלוח חותכים עם כיוון צמיחת הסיבים של עץ. ניתן לעשות שימוש גם בלוחות מתועשים כגון עץ לבוד ("דיקט"), במידה והם עבים מספיק.

לאחר סיום הרישום מחסיר האמן את חלקי הלוח שמסביב לדימוי בעזרת מפסלות וסכינים שונים, כך שהחלקים שנותרו במישור פני הלוח הם הדימוי. ישנם אמנים העושים אף שימוש בחיתוך לייזר של הדימוי.

לשם הדפסה מגלגלים צבע על פני הלוח בעזרת גליל. פני הלוח המוגבהים מתכסים בצבע, בעוד הקטעים החתוכים נשארים נקיים. ניתן לעשות שימוש בצבע מיוחד לחיתוך-עץ או בצבע אופסט. הקטעים החתוכים נשארים נקיים ויופיעו בהדפסה הסופית כחללים נגטיביים-לבנים.

את הדימוי נהוג להדפיס על גבי נייר נייר מסוג "קוזו" (Kozo), או נייר דומה. מניחים את הנייר על פני הלוח ולוחצים אותו במכבש. הדפס-בלט ניתן להדפיס גם בצורה ידנית, ללא מכבש, בעזרת כף עץ או כלי כלי מיוחד הנקרא 'מרח' או 'חוכך' (baren), המבוסס על כף הדפסה יפנית המחופה בבמבוק.

אלכס קרמר, עוזר אוסף המשוטים (2018-2017), חיתוך-עץ, גובה 68 ס"מ, רוחב 183 ס"מ

 


 
טכניקות מרכזיות נוספות בהדפס-בלט

פיתוח-עץ (wood engraving)
טכניקת הדפס בלט. בשונה מחיתוך עץ משתמשים כאן בפרוסות של גזע עץ קשה במיוחד, והחיתוך נעשה כנגד כיוון סיבי -העץ. ולכן כלי העבודה שונים (מפסלות עדינות מיוחדות), וכתוצאה מכך גם אופי הקו המתקבל שונה. לצורך ההדפסה מגלגלים צבע על פני הלוח בעזרת גליל כך שרק פני הלוח המוגבהים מתכסים בצבע, בעוד שהקטעים החתוכים נשארים נקיים. בשלב ההדפסה מניחים נייר על פני הלוח ולוחצים אותו במכבש.

אלכסנדר ווז'יק, טאלין (1987), פיתוח עץ, גובה 28 ס"מ, רוחב 21 ס"מ

_

חיתוך-לינול (חיתוך לינוליאום)
טכניקת בלט שבה מצע לינוליאום מחליף את מצע העץ. הלינוליאום הוא רך וקל יותר לחיתוך בהשוואה לעץ. לאחר החיתוך והוצאת החלקים הבלתי רצויים מן המצע מגלגלים על פניו צבע באמצעות גליל, כך שרק פני הלוח המוגבהים מתכסים בצבע, בעוד שהקטעים החתוכים נשארים נקיים. בשלב ההדפסה, מניחים נייר על פני הלוח ולוחצים אותו במכבש.
בשונה ממשטח העץ, למשטח הלינול אין טקסטורה, והמשטחים המודפסים חסרים את הדגם של סיבי העץ.

אברהם אופק, מהגרים (1974), חיתוך-לינול, גובה 70 ס"מ, רוחב 100 ס"מ

 


 

טכניקות נוספות

הדפס-אבן (lithography)
טכניקת הדפס שטח המבוססת על דחייה בין שמן למים. האמן מצייר בגירים שומניים או בטוש (צבע נוזלי שומני) על גבי אבן גיר מלוטשת. כשהדימוי מגיע למצבו הסופי, מעבירים על פני האבן תמיסה המקבעת אותו באבן. לאחר מכן מרטיבים את פני הלוח, והמים נספגים רק באזורים הלא שומניים, כלומר הלא מצוירים. מגלגלים על פני הלוח את צבע ההדפסה השומני, הנצמד לאזורים המצוירים ולא לאזורים הספוגים במים. מניחים נייר לח על פני האבן ומעבירים במכבש.

אוזיאס הופשטטר, מלאכים (1980), הדפס-אבן, גובה 50 ס"מ, רוחב 70 ס"מ

_

הדפס-רשת (screen print, serigraphy)
הדפס הרשת פועל על פי עיקרון השבלונה ועל הפרדת הדימוי לצבעים ולגוונים באמצעות רשת צפופה מפוליאסטר או מניילון, המתוחה על גבי מסגרת. ניתן להדפיס דימוי על כל משטח שטוח, כגון נייר או בד. בעזרת מגזרות נייר, שעווה, דבק או אמולסיה צילומית אוטמים על גבי הרשת את אותם אזורים בהדפס שיישארו ללא צבע. כך הופכת הרשת לשבלונה מודולרית שאפשר לשנות ולאטום מחדש בהתאם לצבע שרוצים להדפיס. העברת הצבע דרך הרשת אל ההדפס הנמצא מתחתיה, נעשית על ידי משיחתו של הצבע על גבי הרשת באמצעות מגב. הצבע חודר דרך הרשת אל ההדפס, תוך כדי המשיחה, במקומות שבהם הרשת אינה אטומה. הדימוי הסופי יכול להיווצר מרשת אחת או ממספר רב של רשתות.

אלימה, ללא כותרת, (2004), הדפס-רשת, גובה 56 ס"מ, רוחב 76 ס"מ

_

תצריב בהעברה צילומית בדפוס-רשת (screenprinted sugar-lift photo-transfer)
טכניקה זו עושה שילוב בין טכניקת דפוס-רשת לבין תצריב. דפוס הרשת משמש כאמצעי להעברת דימוי צילומי, בעזרת אספלט או מדיום אחר, האוטם חלקים בפלטת התצריב. לאחר מכן ניתן לצרוב את החלקים החשופים או להמשיך ולעבד את הפלטה בעזרת טכניקות נוספות כגון אקווטינטה.

מאיה ז"ק, עקבות מי תהום (2016), טריפטיכון; תצריב והעברה צילומית בהדפסת סוכר ברשת, גובה 106 ס"מ, רוחב 228 ס"מ

_

מונוטייפ (monotype)
הדפס יחידאי, הנוצר באמצעות הנחת צבע על לוח קשיח ובלתי סופג כדוגמת מתכת, זכוכית או פרספקס. מניחים נייר לח על פני הלוח ומעבירים במכבש או לוחצים באופן ידני.

_

תכפילים (multiples)
עבודות תלת–ממדיות, על פי רוב קטנות, הנוצרות במהדורות גדולות (תרגום המושג באדיבות גדעון עפרת).

צבי גולדשטיין, מודל זית (1993), קופסת גפרורים מטופלת, גובה 1.5 ס"מ, רוחב 3.5 ס"מ, עומק 5.3 ס"מ,
מהדורה: 150

לרגל השקת האתר החדש

15% הנחה

על כל ההדפסים וספרי-האמן

בקנייה מעל 150 ₪ | בתוקף עד ה-28/2/2021

סדנת ההדפס ירושלים (חל"צ )

רח' שבטי ישראל 38 (פינת רח' הנביאים)
9510561 ירושלים
טלפון

02-6288614

דרכי הגעה

תחנת רכבת קלה
שער יפו או שבטי ישראל
קווי אוטובוס
קו 66 (מרח' יפו, ליד תחנה מרכזית ירושלים)
קווים נוספים: 1, 18, 19

שעות פתיחה

ימים א׳-ה׳
8:00-15:00

ימי ו׳
בתאום מראש

כתבו לנו