תערוכות

מיתוס סדנה: ארבעה עשורים | התגלויות

אמנים משתתפים: אליהו אריק בוקובזה, אתי אברג'ל, דורון רבינא, דינה כהנא-גלר, חנא פרח כפר בירעים, טוביה בארי, יהושע נוישטיין, ליאו רוט, מיכאיל גרובמן, מיכאל סגן-כהן, מנשה קדישמן, מרגו גראן, מרדכי ארדון, משה גרשוני, נעמי בריקמן, עמוס קינן, שמואל אקרמן, שמואל בק

אוצרים: אירנה גורדון, תמר גיספאן-גרינברג ואריק קילמניק

פתיחה
7 באוגוסט 2014

נעילה
25 בספטמבר 2014

סדנת ההדפס ירושלים חוגגת ארבעה עשורים שבמהלכם נוצרו בה אלפי הדפסים, במחלקותיה שולבו טכניקות אמנותיות מסורתיות עם טכנולוגיות דיגיטליות מתקדמות, ובין חלליה נפגשו אמנים, דפסים, אוצרים, משוררים, סופרים, חוקרים ושוחרי אמנות. רצף עשייה זה של אמנות ותרבות, הממשיך להתקיים בסדנה, מכונן מיתולוגיות של מקום, של אמצעי ביטוי, של מהלך אמנותי.

"מיתוס", כתב רולן בארת, "הוא דיבור… הוא אופן של מתן משמעות, הוא צורה". בארת משרטט את השדה הסמיוטי של המיתוס כפי שהוא בא לידי ביטוי בתרבות של זמנו, ובכך מתחקה אחר צורותיו, מנגנוניו ואופני פעולתו ביום־יום – כיצד הוא הופך את ההיסטוריה לטבע. אפשר לחשוב על הסדנה כמיקרוקוסמוס של האמנות הישראלית, אך גם כמַקרוֹקוסמוס: מקום של יצירה ומפגש בין־דוריים ובין־תחומיים היכול להציע היסטוריה חלופית, לא כרונולוגית, לתולדות האמנות בארץ בארבעת העשורים האחרונים – שונה מזו שהועלתה במסגרות אחרות וכפי שהיא באה לידי ביטוי בסדנה. הציר המרכזי המוצע בהיסטוריה חלופית זו הוא של ההתבוננות במיתוסים ובאופני הופעתם בעבודות. מיתוסים אלה, הקשורים בהיסטוריה, בנוף ובתרבות, מבנים את מערכות התפיסה ובאמצעותם הולך ומתכונן ה"אני" הקיבוצי והפרטי. במקביל הם עוסקים במרכיבים הטהורים של צורה, קו, צבע וקומפוזיציה, שדרכם מתנסחת האוטונומיה של האמנות.

החלטנו להציג שש תערוכות במהלך שנת 2014 – בכל פעם שתיים במקביל, כשהאחת היא תערוכת יחיד/ה בגלריה העליונה, והאחרת – תערוכה קבוצתית בגלריה התחתונה. מקבצים אלה יפרשו תהליכי מיתולוגיזציה ודה־מיתולוגיזציה על גילוייהם השונים באוסף הסדנה.

התגלויות

הפילוסוף היהודי פרנץ רוזנצוויג פיתח תיאולוגיה אקזיסטנציאליסטית שנשענה על משנתם של קאנט וניטשה וניהלה דיאלוג כפול עם היהדות והנצרות. בספרו "כוכב הגאולה" שיצא לאור ב־1921 הוא תיאר את האמנות כשפה הקודמת ל"התגלות" – אותו תהליך של התעוררות פנימית־רוחנית המפעיל את הזיקה אל האל. ההתגלות, על פי תפישתו, היא אחד משלושה יסודות של הממשות לצד ה"בריאה" וה"גאולה", והאמנות היא שפה של קדם־התגלות, כלומר היא חלק בלתי נפרד ממצב הבריאה. על כן ההתגלות, הנולדת מתוך הממש של האמנות, היא קטגוריה אסתטית ואילו האמנות היא ממשות שהיסוד המיתי פועל ומבנה אותה והיא בתורה פועלת ומשנה אותו. קבוצה שלמה של הוגים מתחום התרבות החזותית הפועלים היום מבקשים להסיט את תשומת הלב מן השאלה "מה האמנות אומרת" לשאלה "כיצד היא פועלת", באיזה אופן הדימויים החזותיים מפעילים אותנו ומטלטלים אותנו בדומה לחוויה המיתית־הדתית אך באופן מחולן ועכשווי. מתוך כך עולה הדרישה לראות ולהבין את האמנות כנזילה ואת האובייקטים המשויכים אליה כנמצאים בתוך החיים ולא מנגד. אחת הגישות, השייכת לתיאורטיקן האמנות האנס בלטינג, מתמקדת במפגש הפנומנולוגי עם נוכחותם של אובייקטים אמנותיים. בלטינג טוען כי הדימויים החזותיים המנטליים, הרוחניים, היו קיימים מאז ומתמיד, ורק התגשמותם הפיזית היא ששינתה את טיבה. ז'ורז' דידי הוברמן תופש את פעולת הציור כאלגוריה של הרוחני ההופך לחומרי ורואה את עבודת האמנות כישות אקטיבית המייצרת את משמעותה שלה.

תערוכה קבוצתית זו פורשת הדפסי רשת ותחריטים מאוסף הסדנה העוסקים במושגים של התגלות, רוחניות ומיסטיציזם, שהינם חלק בלתי נפרד מהיסוד המיתי שביצירת האמנות. התערוכה מפגישה את עבודותיו המאגיות האפלות השואבות מסמלים עממיים של מיכאיל גרובמן עם העבודות הכרזתיות של אליהו אריק בוקובזה, העוסקות באופן אירוני והומוריסטי בחגים היהודיים בהוויה הישראלית העכשווית, ומפגישה אותם עם המשטחים הרוויים של דורון רבינא שדימויי תרבות הצריכה הפכו בתוכם לאלמנטים מסתוריים; את הנופים הסוריאליסטיים של שמואל בק, המנכיחים את השואה כזיכרון חי, עם הקומפוזיציה הגיאומטרית של טוביה בארי, העוסקת בסיפורי בריאה ומיתוסים קדומים, עם הנוף המופשט הסימבוליסטי של מרדכי ארדון, עם הפולקלוריזם המיסטי של העיירה בתחריטיו הדחוסים של ליאו רוט ועם הסדרה "יחסי אובייקט" של מרגו גראן, המציגה את יום־יומי כמעבר בלתי פוסק בין מציאות לחלום; את סדרת ה"קדיש", הנסמכת על דימויים לשוניים וציוריים ומערבלת את האדרת האל עם קיום טראומטי ומסוכסך, עם הנזילוֹת המושגיות של יהושע נוישטיין המתרחשות בתוך המרחב הריק, התודעתי, של הנייר; את החיפוש של מוטי מזרחי אחר הרוח הטמונה באובייקטים הפשוטים ביותר ובחיבורים ביניהם עם התחריטים המתומצתים, ההירוגליפיים של עמוס קינן, ומפגישה אותם עם ראש הציפור של מיכאל סגן כהן – אותה דמות היברידית המסמנת קדושה וזרות; את הצלמיות הפרהיסטוריות – איקונות של מיניות וארוס, פריון וחיים – של נעמי בריקמן עם יסודות הבנייה והארכיטקטורה כסמלים היסטוריים, פוליטיים ורוחניים בעבודותיו של חנא פרח –כפר בירעים, ואותם – עם שטיחי הרשתות הגיאומטריות של אתי אברג'ל, הנושאים בתוכם דימויי אובייקטים ומוטיבים סימבוליים השואבים מן המזרח והמערב; את המבניות המושגית של המזבח ובית המקדש בהדפסיו של שמואל אקרמן עם הנשגב המתהווה בתצריביה האינטנסיביים והחמורים של דינה כהנא גלר, ומפגישה אותם עם הקריאה המושגית של מנשה קדישמן את הכותל וסמליותו כדימוי תמונתי, ומצביעה על הזיקות המורכבות שבין אמנות לאמונה ובין האובייקט האמנותי לאובייקט האמוני.

להמשך קריאה

סדנת ההדפס ירושלים (חל"צ )

רח' שבטי ישראל 38 (פינת רח' הנביאים)
9510561 ירושלים
טלפון

02-6288614

דרכי הגעה

תחנת רכבת קלה
שער יפו או שבטי ישראל
קווי אוטובוס
קו 66 (מרח' יפו, ליד תחנה מרכזית ירושלים)
קווים נוספים: 1, 18, 19

שעות פתיחה

ימים א׳-ה׳
8:00-15:00

ימי ו׳
בתאום מראש

כתבו לנו