תערוכת היחיד של אריק קילמניק, מייסד ומנהל סדנת ההדפס ירושלים, מציגה רישומים, הדפסים ופסלים שיצר במהלך השנים ובעת האחרונה. העבודות הן מסעות עבר והווה, הפורשים את חזונו האמנותי ואת דרכי התהוותו בין דפי מחברותיו. במסעות אלה מצטלבים רשמי היום-יום, הרהורים, חקירות והמצאות טכניות ומכניות.

כאשר נימפת הים תטיס פונה להפיסטוס, אל הברזל, בבקשה שיצור כלי מלחמה, קסדה ומגן, לבנה אכילס, פותח הומרוס באיליאדה בתיאור מפורט של האומן המתקין את המגן כמעשה אמנות המייצג את העולם כולו: "[הפיסטוס] בא אל המפוחים והפנה/ אותם שוב כלפי האש, וצוה עליהם ועבדו./ תכף התחילו מפיחים עשרים מפוחים בכורים,/ נושמים חליפות ומפיחים רוחות מרוחות משונות […] ואחרי כן התקין/ סדן אדירים על כנו, וישלח ימינו ויתפוס/ את המקבת הכבדה, ויאחז בצבת ביד שמאלו./ ראשית מעשהו אז עשה צנת אדירים וגדולה,/ כולה מעשה אמן, ושפה מבריקה לה סביב,/ שפה משולשת מתנוצצה ותלייה מצפה בכסף,/ חמש שכבות לצנה, ועל פני השטח העליון/ יצר הרבה ציורים מעשה חושב בחכמה./ צר את הים ואת הארץ, ויעש את פני השמיים" (הומרוס, איליאדה, תרגום: שאול טשרניחובסקי, עם עובד, 1995, עמ' 450-449).
הומרוס ממשיך לתאר על פני שורות רבות את העולם שברא הפיסטוס על מגינו של אכילס: כוכבים וערים, חתונות וקטטות, מלחמות ושעשועים, שדות וכרמים, אנשים ובעלי חיים, חיי יום-יום קשים לצד מחולות ושירים. לא זו בלבד שאמנות התחריט התפתחה מתוך אומנות פיתוחי הנחושת של מגיני האבירים בתחילת המאה ה-14, אלא שהייחוד של ההדפס האמנותי בכללותו הוא היותו מבוסס היום כבעבר על מערך מובנה ושלבי, בעל אופי טכני, כימי ופיזיקלי של ידע ומיומנויות הכרחיות, שהם אלו המאפשרים את הבריאה – את היצירה האמנותית המסורתית והעכשווית ביותר.

משמעות המושג "טכני", techne, ביוונית קדומה הייתה עשייה משוכללת, מיומנויות של כלים וחשיבה המשליטות סדר בתוך הכאוס. גם המילה poiesis – שמשמעותה הייתה שירה כשם גנרי ליצירה האמנותית – מקורה בפועל "לעשות", poieo. המושג techne אצל היוונים אינו מבדיל בין אמנות לאומנות. הוא מתחיל תמיד מתוך ה"יש", מתוך מה שקיים: סידור של החומרים והפיכתם למתאימים, ואילו היצירה היא הפקת דבר מתוך דברים שמחוצה לו, "יש" מ"יש".

סדנת ההדפס, פרי חזונו של אריק, חגגה בשנה שעברה את שנתה הארבעים בסימן היותה אבן שואבת למאות אמנים מכל התחומים שיצרו בה אלפי יצירות הדפס מקוריות ומרכז אמנות שבו נפגשים אנשים, רעיונות, יצירות ופתרונות טכניים. אחד מספרי הסקיצות הרבים של אריק, המכיל בתוכו מסע בן ארבעה עשורים, פרוש לאורך קיר התערוכה ומשולב במודלים שיצר לסדנה. הסקיצות לוקחות את המתבונן אל פרטי הפרטים של ההגשמה, אל השרטוטים של כל בורג, קורה, מכונה או סמל גרפי, שהם המימוש הלכה למעשה של האידיאות ושל השאיפות. בספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע" מאת רוברט מ' פירסינג, הידע המכני והטכנולוגי לצד האהבה וההשקעה באחזקת האופנוע מגלמים תפיסה כוללת היידגריינית ובודהיסטית כאחת של "היות בעולם", של "יש" שאין בו הפרדה בין חומר לרוח. כך עבור אריק, הבריאה שבאמנות נמצאת באופני הפעולה והאחזקה של אלמנטים קטנים וגדולים כאחד, וראשיתה מצויה ברישום, בייצוג של הדברים. זהו רישום שהוא פעולת חיים, ואין בה הפרדה בין מבנה הסדנה למבנה גוף השפירית, בין המכשירים המכסים את אמו החולה לארגז האקווטינטה או לאמבט החומצות, בין ארגון הציפורים המצטופפות על הענף בגינה לסירה כמבנה מכני וסימבולי. סדרת הרישומים, ההדפסים והאובייקטים בנושא הסירה נוצרה בשנה האחרונה, לקראת התערוכה, אך שורשיה מצויים בראשית פועלו של אריק כאמן, עוד בשנות השישים. הסירה מייצגת לא רק את המסע של אדם אלא את עצם אפשרות המסע – קונסטרוקציה בסיסית המתמצתת את המחשבה האנושית הדוחפת לנסות עוד, להבין יותר, להפליג אל מעבר למקום הראשוני, הבטוח, אל מחוזות לא ידועים, תוך תנועה מתמדת בין חיים למוות, בין כוחות מיתולוגיים לאתגרים פרוזאיים, ולו על מנת לחזור מלא הרפתקאות, מלא דעת, מלא בדרך עצמה.